ח"כ מעטים מאוד ניהלו אי פעם עסק כלכלי יצרני. הם טובים ברגולציות, הגבלת חופש כלכלי של הכלל לטובת קומץ תומכיהם, הטלת מסים, חלוקתם מחדש ל"נזקקים" (בדרך כלל ציבור מצביעיהם), רבים מהם מושחתים ולוקחי שלמונים. החכמה אינה נוזלת מהם ושאת בלשון המעטה. בביולוגיה היו מגדירים אותם כ"חלאה פוליטיקאית מצויה". וכך ניראית כלכלה של פוליטיקאים כפרצופם האמיתי.
פיקוח על מחירים מזיק בכל תחום כלכלי. הוא מפחית את התחרות וגורם
והנה, הגאון הפיננסי ביבי נתניהו אינו מתערב. זה שניבחר בגלל היותו איש כלכלה חופשית מתנזר מעימותים, מחפש לו חיים קלים. הוא מעסק בצוללות ובחיי ההוללות שלו ושל אישתו ובנקוי שמו מהרפש שדבק בו. הוא אינו מורגש כמעט בשום תחום.
יש לנו שר אוצר שמחזיר אותנו לימי לואי קטורז. ולויצ"ו אין מה להלין אלא רק על עצמה. היא זו שדחפה ל"צדק חברתי" והיא זו שמקבלת אותו בדלת האחורית. את המחיר משלם הציבור והדור הרך, שצריך להסתפק בצהרונים עלובים ומטפלות גרועות בגיל שהוא החשוב ביותר בחיינו.
עד שיבינו שהפיקוח אינו פותר שום בעיה יעברו שנים רבות. דור שלם יקבל טיפול גרוע ממה שהוריו היו רוצים לתת לו.