חדשות 12 נתנו במה מוגזמת למחאה נגד הממשלה, תוך פגיעה בטקס הדלקת המשואות הממלכתי במסך מפוצל לעצרת כיבוי המשואות בתאגיד פתחו שידור ב"כאן דיגיטל" לעצרת המחאה בשוני ובקול ישראל נמנעו...
כתבה מפורטת על ההכנות למדורות ל"ג בעומר והדלקתן לפני עשרות שנים תוך ציון ההבדלים לעומת הנהוג כיום. גם לי זכורות מדורות הענק השכונתיות עם ה"בובות" של הדמויות של אנשים שנואים על היהודים שהדלקנו בילדותנו הרחוקה, ואני מוצא דמיון רב לתיאורים אלה של שמחה סיאני.
נגה פלא בית ספר פולה בין גוריון קבוצת סופרים צעירים [דורית לרמן]
קראתי את סיפורך והתרשמתי. הצלחת לתאר את ילדותך בצורה מעניינת. הרגשתי את העלילה בתוכי... אהבתי במיוחד את החלק מבצע צבאי. הצלחתי לדמיין את הילדות שלי שם! אשמח לראות עוד סיפורים שלך
היי סימה, בסיפורך את מחזירה אותי לנוסטלגיה שלי בשכונת נחלת צדוק רחוב ישראליס, בבית הורי ז"ל שהיה בית עם מלא שמחה. בית שלא היה חסר בו מאום. וכל ל"ג בעומר , כמו שאת מספרת גם אנו היינו אוספים זרדים ומקלות, וקרשים מבנינים שנבנו ליד ביתנו, והיינו כל
ילדי השכונה נאספים בשדה הסמוך(היום בניני וולפסון) ומבעירים מדורה ענקית, לא אשכח את כל ילדי השכונה שהיו ילדי שמנת. כמו משפחת נרקיס, ועוד ועוד משפחות ידועות. אז באמת נהנתי לקרוא אתה סיפור שלך.
לשמחה יקרה, יופי של סיפור נוסטלגי על ילדות שהחוויה עודה שמורה היטב בקופסת הזיכרון. יחד עם זאת לא נעלם ממך גם עניין המוסריות והלקחים בנמשל ותוספות שנלוות לסיפור, למרות שהופכת את חגיגת הנוסטלגיה ללא רלבנטית (נכון להיום), הנה היא האמת שלא ניתן בקלות ראש ובזלזול לחמוק ממנה. ובהחלט היה נכון לרשום את התוספת כפי שעשית. יישר כוחך.