|
|
|
הרצל חקק
ככל שאנו נסחפים אחר העלילה הקסומה בספרה של רבקה רז אנו מפליגים אל ים נעלם, מבינים שלפנינו דרמה של חיים ושירה, חיים ושפה, חיים והשראה. דף אחר דף נקרעים מסכים, והסודות משמעם - הבנת נ...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אם בסיומה יעלה בידי ארצות הברית לכונן ברית הגנה מפני האימפריאליזם האירני שייצור שותפות של ממש בין אמריקה, ישראל, סעודיה, מצרים, ירדן והמפרציות המלחמה הייתה כדאית
|
|
|
|
|
צבי גיל
אל לקחי השואה יש להוסיף לקח חשוב והוא ולהשקיע מרץ וכל המשאבים לרבות ממון כדי להתמודד עם אותם ערוצי רשע ורעל שמאיימים על קיומנו כחברה חופשית
|
|
|
|
|
איתמר לוין
בקיאות מרשימה, תשומת לב לכל פרט, אנושיות שופעת ומחשבה רחבה - כל אלו מאפיינים את טיפולה של אורלי מור-אל בתיקי חדלות פרעון. לצד זאת, שוב ניכרת הבעיה של ניהול מו"מ כאן ועכשיו
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
חבל על הזמן |
|
13/06/14 11:42
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אורי מילשטיין |
|
13/06/14 13:25
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
תחזור לבלוג שלך |
|
13/06/14 19:06
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
יואל קורנבלום |
|
14/06/14 05:24
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
Gilead |
|
15/06/14 00:24
|
|
|
|
|
|
you must be high on some drug or just stupid or both.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
Gilead
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
משה, עורך-דין |
|
14/06/14 14:25
|
|
|
|
|
|
1. אימוני ההקמה לגדס"רים לא נערכו ב-1973 אלא ב-1972. השתתפתי בעצמי באימון כזה, שנערך באוקטובר-נובמבר 1972.
2. טענת המחברים, כי "הגדודים לא התאמנו, ולא תרגלו פעולה יחד, ולמעשה אנשיהם הכירו אלה את אלה רק במלחמה" - אינה נכונה. הביטוי "פעולה יחד", במאמר זה, מתאר שיתוף פעולה בין מחלקות הטנקים והנגמ"שים של הפלוגות ה"היברידיות" בגדס"ר, ואולי גם שת"פ עם פלוגת הג'יפים. מאחר שאחד המחברים, צבי אבירם, היה במלחמת יום הכיפורים הסמג"ד של גדס"ר 87, אפשר להניח כי הדברים נכונים כשמדובר בגדוד שלו. ואולם, בגדס"ר 189, שבו שירתי אני, היו באימון ההקמה לפחות שני אימונים כאלה, שבהם השתתפה גם פלוגת הג'יפים (אחד הלקחים מאותו אימון משותף היה הקושי בתיאום התנועה בשטח בין הג'יפים ובין הרק"ם, בשטחים בעלי עבירות קשה). גם הטענה שאנשי הגדוד לא הכירו אלה את אלה, רחוקה מלהיות מדויקת. השבועות שאנשי הגדוד בילו באימון, שנערך במחנה שבטה, הספיקו להיכרות טובה למדי בין האנשים. לבטח בתוך הפלוגות. ככלות הכל, כשאתה בפלוגה ג', אתה צריך להכיר את אנשי פלוגתך, שעימם תילחם, ולא נורא אם תכיר את אנשי פלוגה ב' היכרות שטחית יותר. ההיכרות בין האנשים במלחמה עצמה היתה בהכרח שטחית הרבה יותר, שכן במלחמה אתה שוהה אך ורק במחיצת הצוות שלך, לכל היותר המחלקה ובמקרים נדירים הפלוגה. אין מפגשים חברתיים של שעות הפנאי ושל חדר האוכל, שמהם אתה נהנה רק בתקופת האימון ובהם אתה מכיר רבים מאנשי הפלוגות האחרות, ואף מתיידד עימם.
3. נראה כי המחברים לא עיינו ברישום ההיסטוריה של תחום זה בצה"ל, או שרישום כזה אינו קיים. בשנת 1976 נערך אימון הקמה לגדוד מודיעין (איסוף) קרבי (גדמ"ן), שברבות הימים הפך ליחמ"ן ולאחר מכן ליחמ"מ (יחידת מודיעין ומטרות). המחברים לא הבהירו, במה לדעתם שונות משימותיה של יחידת סיור בשריון, ממשימותיה של יחידת איסוף קרבי בשריון - ואולי הבדל כזה אינו ברור להם או אף אינו קיים. הן הסיור והן האיסוף הקרבי משמשים לאיכון האויב ולמציאת המטרות עבור הכוחות ובעיקר עבור הארטילריה. משימה זו נעשית, כשמדובר בלוחמת שריון, בעיקר באמצעות תצפיות מסוגים שונים - וברבות השנים סופקו ליחידות הללו אמצעי תצפית ואיכון משוכללים ביותר, לצד שיטות ואמצעים לדיווח מיידי ומדויק למפקדה. לא זה המקום לפירוט האמצעים הללו.
4. המחברים מציינים את תחלופת המג"דים (זה נכה, זה הודח, זה שהה בחו"ל בפרוץ המלחמה, ועוד). אין בכך שום אות לליקוי, שכן תחלופת אנשים - לבטח יציאה לטיול בחו"ל כשאין התראה מיידית כי המלחמה בפתח - בעיקר במילואים, היא עניין שגרתי. ברור שרצוי מאוד כי המפקד החדש יכיר את יחידתו, לפחות באימון אחד, בטרם ילך עימה למלחמה. אך המציאות בישראל ובצה"ל היתה תמיד כזו שבה התחלופה אינה נמנעת. אדרבה, יפרטו נא המחברים כיצד היו הם מונעים זאת.
5. שמו של מפקד יחידת המדבר ארוכת הטווח במלחמת העולם השניה לא היה (דוד) סטרלינג אלא סטירלינג.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אביתר בן-צדף |
|
16/06/14 12:58
|
|
|
|
|
מודייען קרבי הנו שירות, שמפקדים ברמה טקטית (מג"ד-מפקד אוגדה) צריכים לקבל (בדחיפה ממפקדה ממונה) וגם במשיכה. כלומר, להפעיל את כוחותיהם וכוחות מתמחים (סיור) להשגתו.
בלעדיו, הלחימה בדרג הטקטי משובשת.
זה שונה במקצת ממודיעין מטרות, שמיועד לדרג היותר בכיר.
לכן, הקמת יחידות/גדודי מודיעין הפכה את הפלס"רים החטיבתיות לחיוניות ביותר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אביתר בן-צדף
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
יואל קורנבלום |
|
14/06/14 23:53
|
|
|
|
|
|
כתוב בכתבה "הרמטכ"ל, אלופי האגפים, מפקדי החילות, אלופי הפיקודים ורוב מפקדי האוגדות ומפקדי החטיבות בשנים 1973-1972 לא שיערו, כי מלחמה בשער - למרות הצהרות סאדאת, התרעות וכוננות "כחול-לבן". המלחמה תפסה את הצבא בשלב הכנות, התארגנות וחילופי מפקדים". אז ככה לא צה"ל החליט על השינויים אלא הדרג המדיני החליף את הפיקוד. האם יתכן שכל זה היה מתוכנן כפי שכבר נכתב? על זה אין הסבר מצד הכותבים. בנוסף מדוע בכלל צריך את גדודי הסיור כפי שמובא כאן הרי רואים את האויב וצריך היה להפציץ את האויב אבל זה נמנע על ידי הדרג המדיני אז למה להאשים את צה"ל? צריך להאשים את הדרג המדיני אבל חכמי "פורום אלפרדו" מפחדים לעשות את זה.
בקשר לתורות הלחימיה זה מתחיל להיות פזמון חוזר מסוג המפזמון של הפקת לקחים. מנין יודעים הכותבים שאין תורת לחימה? אני בטוח שאחד מהכותבים היהי בבית ספר לשיריון ולמד שם כל מיני דברים. האם זה לא תורת לחימה? ואפילו אם היו אלתורים האם לא עולה בדעת הכותבים שאולי צריך היה אלתורים שונים בגלל המצב המשתנה באופן מתמיד? איך בכלל אפשר לכתוב תורת לחימה שתדע על כל המצבים האפשריים? האם הכותבי מצעים שהפיקוד יקרא את תורת הלחימה יצא לקרב ויתעלם ממה שקורה ורק יפעל לפי תהליך תורת הלחימה? זה נשמע מוזר ביותר.
הכתבה הזאת בהחלט מתאימה ברדידותה לשאר הכתבות ואני אישית הייתי נותן לה ציון עשר מתוך עשר לפי דרוג שמעון פרס.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
צבי אבירם |
|
15/06/14 15:37
|
|
|
|
|
|
שלום משה
כמה תשובות
גדסר 87 הוקם והתאמן החל ממאי -73 שכוח האדם האיכותי שלו בא מהסיור של חט'-8 בעיקר פל' הגיפים'על מפקדה זהר ישראל חלק נוסף של חילי ומפקדי הסיור עג' נגמשים' מהסיור של חט' הטירנים שמיקומה היה בשארם. חלק מהטנקיסטים שהשתתפו באמון ההקמה היו בסוף שרות החובה שלהם ובהשתחררם הוצבו ושרתו בגדסר'.
ויתכן ואני מקדים את המאוחר אבל אחד העיקרים שעליהם אנחנו מצביעים שאם אכן תופקדו הגדסרים' שלא פורקו ליחידות משנה של טנקים ונגמשים' וכן יח' גיפים, לפחות אותם גדודי סיור ששמרו על מסגרתם מאמוני ההקמה ומשהופקעו לכל דבר וענין והפכו לגדודי טנקים מוקטנים היה לפחות הכרח לשנות את המבנה ההיברדי שלהם טנקים ונגמשים' כפלוגה. לרכז את הטנקים ככוח אחוד ואת ה'נגמשים וכך לבנות כוח של שתי פלוגות טנקים ושתי פלוגות סיור או חרמש' על גבי נגמשים' וברור שאת פלוגת הגיפים' לשמור ולהפעיל למשימות ניווט ,קישור, הולכת כוחות ועוד כפי שנעשה בגדסר' 87 שפלוגת הגיפים' הועברה לפיקוד ישיר של סגו מפקד האוגדה. ולסיכום ביניים כל האמור הוא בקצור האפשרי והמשך יבוא.
צבי אבירם
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
צבי אבירם
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
יואל קורנבלום |
|
17/06/14 01:08
|
|
|
|
|
איך אפשר להבין את כל מה שהם כתבו כאן בהתחשב בתנאי טרום מלחחמת יום הכיפורים?
נתחיל עם הגדס"רים שלפי המשתמע מהכתבות חוסר תפקודם גרם לבעיות לפי הגיונם של הכותבים. אז ככה לפי תורת לחימה הגיונית אם רואים את האויב מתעצם על הגבול מזהירים אותו לעוף בחזרה אחרת יפגע. לפי תורת הלחימה הזאת לא צריך לחכות עד שכל צבא האויב יגיע אלה מתחילים בהרעשה כללית ומכסחים לאויב את הרעיון לפלוש. זה עובד יפה מאד וחוסך את הגדס"רים מכיוון שאין מגע.
זאת תורת לחימה הגיונית ואני בטוח שרבים בפיקוד צה"ל הבינו את זה ואכן התכוננו לזה אבל לא לקחו בחשבון את בגידת הדרג המדיני שלא יאפשר להם לעשות את הדבר ההגיוני.
לכן נראה לי שכל הסיפור על הגדס"רים נעשה בדיעבד. כלומר חכמי המאמרים ראו מה שהיה במציאות במלחמה ומכאן הגיעו למסקנה שאם היה גדס"ר החיים היו קלים יותר אבל אותם חכמים לא לקחו בחשבון את תנאי המצב האמיתיים לפני המלחמה והס מלהזכיר את בגידת הדרג המדיני שגרם לכל האסון הזה.
בנושאי הצליחה והגשרים גם זה נעשה בדיעבד תוך התעלמות מהתנאים שהיו במציאות. קיטרוג שלם מצאנו על שהגשר לא התאים ולא ביצע את העבודה ושאר ירקות. אבל למרות ששאלתי קודם לא מצאו חכמי המאמר את האומץ האינטלקטואלי להסביר לנו מדוע צה"ל בכלל היה צריך אמצעי צליחה?
גם כאן לפי תורת לחימה הגיונית פשוט רואים את האויב מתעצם ומתחילים להפגיז ולהרעיש כדי לסלק לאויב כל רעיון לצליחה. בשביל זה לא צריך גשרים. צריך לעמוד על הגדה או בסביבה ולהפגיז. חיל האויר היה מוסיף משלו גם כן. אז בתנאי טרום מלחמת יום הכיפורים מדוע צריך היה אמצעי צליחה? זכור לי שתקפו את הרדאר באי גרין. מסתבר שכשצריך לצלוח הצליחו לעשות את זה בלי בעיות וגם חזרו עם הרדאר. אז עוד פעם, בשביל מה צריך היה אמצעי צליחה?
מה שקורה גם עם גשרי הצליחה זה שכל זה נעשה בדיעבד. כלומר ראו את המצב הקיים והחליטו שאם היו אמצעי צליחה טובים יותר המצב היה טוב יותר. חכמי המאמר כותבים לנו כאילו הם מבינים בתורות מלחמה אבל מסתבר אין להם הבנה מה קורה וכל חוכמתם היא לאחר מעשה.
מה בקשר לחקירות ולמידת הלקחים שהפך להיות המנטרה של חכמי המאמרים כאן. נניח אפילו שחקרו וגם למדו משהו. מה עם האויב? האם האויב לומד? האם יש סיכוי שלא יחזור על אותה שיטה מכיוון שהצד השני הבין את השיטה? אז מה יש כאן ללמוד? איזה לקח אפשר ללמוד? האם תנאי הקרב לא משתנים? גם פה חכמי המאמרים לא מצלימים להסביר איזה לקח אפשר ללמוד וגם אין להם דוגמאות
לכן נראה לי שכל זה נכתב במגמה מסויימת. לצערינו יש הרבה ישראלים שמוכנים למכור את המדינה בתמורה לאיזה כבוד או מענק משונאי ישראל או השד יודע מה. בטוח שאינם עושים את זה לתפארת מדינת ישראל וזה לא טוב.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
יואל קורנבלום
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
אביתר בן-צדף |
|
20/06/14 16:15
|
|
|
|
|
לאחר בירור נוסף של סוגיית ההיערכות המצרית - ברצוני להבהיר, כי רק בסוף שנות השישים שונתה ההיערכות המצרית ממערכים קוויים למערכים אליפטיים.
כלומר, אין שום מידע, שהשינוי אירע לפני מלחמת ששת הימים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אביתר בן-צדף
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
שבץ חלובה |
|
5/07/14 10:40
|
|
|
|
|
|
גם אסטרטגית וגם טקטית. על ההפתעה האסטרטגית היו אחראים גולדה ודיין אבל על הטקטית בשדה הקרב היה האחראי הרמטכ"ל דדו שהתבטל בשנים שקדמו למלחמה ולכן גם הודח. בקיצור תפסו אותנו בלי מיכנסיים ובלי נייר טואלט ועם שלשול. מה יכול להיות גרוע יותר?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שבץ חלובה
|
|
|
|
|
|
|