|
|
|
דרור אידר
השיח הרגשי על העסקה עם חמאס משחק לידי מנהיגיו, הששים לסכסך בינינו  קובעי המדיניות חייבים להתעלם מהרעש ולהתמקד בעיקר: מניעת תמריץ לאויבינו לשחזר את 7 באוקטובר, כלומר: חיסולם
|
|
|
|
|
מנחם רהט
הגאון היהודי בסדר גודל בלתי נתפס, שזכרו הלך ונשתכח מאז פטירתו, אשר חי ומת תחת מעטה סמיך של מסתורין, חוזר בימים אלה למודעות הציבור בזכות שני מפעלי מחקר וזכרון שנחשפים עכשיו: ספר חדש...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
יתכן כי בימים אלה אתם נושכים את השפתיים ומשלימים עם החלטות הנראות לכם בלתי נכונות לא, זה כבר לא זה, הממשלה בדרך להחלטות פליליות
|
|
|
|
|
אלי אלון
מהתרשמות שלי ומהבנה בנושאי איכות סביבה השיקום האקולוגי והנופי של מקטע הנחל בפ"ת רחוק מלהיות מספק ומוקדם לדבר על "שיקום הנחל
|
|
|
|
|
דרור גרין
ובאמת, אם נתבונן בהיסטוריה האנושית נגלה שחסרי האמפתיה שבחרו באנוכיות וברוע, הם פסיכופתים ששלטונם הוביל לאסונות גדולים ולהשתלטות הרוע, ומן הצד השני מי שבחר באמפתיה, בשיתוף, בסובלנות...
|
|
|
|
|
אפרים הלפרין
בי' בתשרי פרצה מלחמה יום הכיפורים בכ"ב בתשרי שמחת תורה פרצה מלחמת חרבות ברזל בי"ד בניסן, ערב פסח כמה שעות לפני ליל הסדר הכריז צה"ל בתזמון נדיר אשר רק צבא האויב וארגון החמאס היו...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
רועה העצים |
|
1/09/14 17:08
|
|
|
|
|
|
כב' הש' אלון הוא שופט משובח, חבל שיכולותיו הטובות טובעות בסטטיסטיקה לרו"ח של מר לוין.
יש להעלות על נס מיוחד את פס"ד בע"א 6916/04 בל"ל נ' היוע"מ
שענינו עשיית סוף לדורסנות החייתית של בל"ל ושאר הבנקים יחד אתו. בניגוד ל"רוח" הנושבת בביהמ"ש העליון - שם הם פשוט עושי דברם של הבנקים במיוחד דנציגר.
חבל רק שפס"ד המשובח נשאר ללא ישום אמיתי.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רועה העצים
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
חיפוי |
|
1/09/14 20:26
|
|
|
|
|
גולת הכותרת של "הבקרה העצמית" של בית המשפט היא מוסד הערעורים. אלא שבית המשפט עושה מלכתחילה כדי למנעו. במשפט אזרחי בית המשפט לוחץ על הצדדים לפשרה "משכין שלום" תכופות פשרה שהוא עצמו קבע ואין לצדדים כל אמירה לגבי טיבה. במשפט פלילי השופט/ים מניחים לתביעה לקבוע או להגיע עם הסנגור לעסקאת טעון "להקל", כשהברירה הרשעה ללא עסקא הינה גרוע לאין מונים. לאחר שבעל הדין "הסכים" לא ניתן לערער. גם ללא אלו על ערעור רבים חייבים לותר. בפלילים הערעור הוא או נגד ההרשעה או נגד העונש או חומרתו. אמנם הערעור הוכר כזכות בסיסית לכולם אלא שזכות זאת בדרך כלל או שאינה מתממשת או שאינה משפיעה בגלל מגבלות ואבני נגף רבים שבית המשפט הציב.
העלות – ישנה אגרה והעיקר הוצאות יצוג. לא כל טעון ניתן להעלות בערעור על כן ערעור חייב להעשות באמצעות עורך דין. בדחיית הערעור בית המשפט עלול לפסוק תשלום עבור הוצאות ההליך.
הזמן המוגבל - בכל מקרה ניתן זמן מוגבל מאוד לערעור בפלילים רשאי המורשע לערער רק תוך ארבעים וחמישה יום. שופטים מושכים משפט במשך שנים אך כאשר מדובר באזרחים אצה לבית המשפט הדרךאין זמן לתת לו לממש את זכותו כחוק. אם הבקשה צריכה להיות תוך ארבעים וחמישה ימים בבית המשפט, זה אומר שעם טווח בטחון הערעור צריך להיות שם קודם לכן, ויש להתחיל להכינו מיידית אחר סיום המשפט בערכאה הראשונה. לכן קשה עד בלתי אפשרי להחליף עורך דין גם אם לא מרוצים מאופן יצוגו או התנהלותו. גם זה עשוי לגרום לויתור על הגשת ערעור.
כך מלכתחילה בית המשפט מנפה פניות אם מלכתחילה מוציא מכלל אפשרות או באמצעות הגבלות אחרות. במילים אחרות אומר לציבור על תטריחו אותנו. ערעור גם אינו מעכב את בצוע גזר הדין אלא במקרים יוצאי דופן כאשר אי עיכוב ירוקן את הערעור מתוכן, למשל מאסר קצר ממשך הזמן עד תחילת הערעור.
השפעה מוגבלת מאוד – ערכאת ערעור אמנם דנה גם בפסיקה, ברוב המקרים ההלכה המשפטית היא היות ולא מתקימת שמיעת עדים ואין מתרשמים מהם ישירות, גם לא מובאים מוצגים, לכן העובדות אינן נבחנות, ולא נשקלת המהימנות ומשקלן של הראיות שהוצגו בעראה הדיונית. כעקרון כל טענה עובדתית או משפטית שנטענה כבר בערכאה הראשונה לא ניתן לטעון שנית בערעור. זה כולל גם מקרים בהם בית המשפט בערכאה הראשונה נתן אמון בעדות אשר אינה מתאימה לחומר החקירה. זאת כיון שהחשובה מכול לפי סעיף 53 לפקודת הראיות אשר בית המשפט דאג שיועבר ולפי ההלכה המשפטית בעקבותיו - היא ההתרשמות. לפי בית המשפט יתכן שתחושותיו של השופט בערכאה הדיונית אינן מבוטאות בפרוטוקול.
במקרים מיוחדים כאשר לא ניתן היה להביא ראיות מסוימות והן עשויות לשנות את פסק הדין מותר להביאן. לא קיים איסור על בחינת הגיונה של עדות באם קימות בה סתירות באותה הדרך שהערכאה הראשונה יכולה לכן מותר לערכאת הערעור להתערב בשאלות של מהימנות. במקרים של עדות פגומה או סתירות בין גירסאות לראיות מותר לבחון באם לפי ההיגיון ולמרות ההתרשמות הערכאה הדיונית, את עמידות הקביעה העובדתית. באם אינה עומדת מותר לפי ראות עיניו של השופט בערכאת הערעור להתערב משיקולי צדק. מיעוט של שופטים חושב שזו חובה מבחינה מוסרית לבחון את שיקולי ההגיון ואם אין הם עומדים בפני עצמם על ערכאת הערעור להתערב משיקולי צדק. אין בית המשפט העלין מחייב זאת!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חיפוי
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
חיפוי |
|
1/09/14 20:54
|
|
|
|
|
באופן חריג בית המשפט רשאי להתיר הבאת ראיות נוספות, לבקשת בעל דין, אם הדבר דרוש לעשיית צדק. על סנגורו של בעל הדין לבקש זאת באופן מיוחד בעת הגשת כתב הערעור! בית המשפט אינו מחויב לעשות זאת ואף אינו עובר על חומר הראיות הקיים אלא רק אם נענה לבקשה וגם כאן אינו חייב, על פי ההלכות המקובלות ערכאת הערעורים חייבת להצדיק את התערבותה בממצאי המהמנות במיוחד לאור הדגש על התרשמות ישירה ולא על ממצאים חסרי פניות.
בשים לב לכך שבכל מקרה בערכאת הערעור יוצאים מהנחה שכל מה ששופט עשה או החליט בערכאה הדיונית הינו תקין גם כשהעובדות סותרות את פסיקתו! על פי השכל הישר וביחס לכל אדם אחר שאיננו שופט המסקנה צריכה להיות הפוכה – אם ממצאים מורים על כיון הפוך ולאדם אין נימוק אחר מאשר "התרשמותו" כנראה שהעובדות הן אחרות (שנאמר אם זה נראה כברוז, הולך כברוז, משמיע קול ברוז – זה כנראה ברוז.) אמנם ישנו מיעוט של שופטים הגונים אשר רואים חובתם להתערב כאשר מתגלת טעות מהותית או התעלמות מהותית בחומר החקירה, אך רשמית מטעם המערכת אינם מחויבים לכך וברוב המקרים אינם עושים כך!
על כן ערעור נסוב בעיקר על "טעויות משפטיות". טענה משפטית יכולה להיות או הנמקה לקויה אלא שגם כאן כאשר ההרשעה נקבעה עקב "הודאה" גם אם המורשע התכחש לה או עקב "התרשמות" השופט ההנמקות הן בדרך כלל חסרות תוכן ממשי זולת הפרעה וסילוף עדותו. שכיחה התעלמות מראיה עובדתית בערכאה הראשונה. על כן ערכאת הערעור אינה משנה את פסק הדין. שני עקרונות אחרונים אלו מצביעים על גמישות רבה ביכולת ערכאת הערעור לנהוג על פי כללים שונים, כיון שישנה עמימות לגבי העקרון מתי לקבל את העדפת הערכאה הראשונה את עד התביעה על פני חומר החקירה ומתי להחליט שבערכאה הראשונה התעלמו או טעו משפטית בהערכה. מה שבטוח הוא ששופטים בערכאת הערעור יכולים לאמץ כללים שונים ובדרך כלל באופן שהפונה יפסיד. מכאן הסיכוי הקלוש להפיכת פסק הדין. במשפט פלילי על כן רוב הערעורים הם על חומרת העונש כשהטיעון שיכול להתקבל הוא סטיית בית המשפט ממדיניות הענישה המקובלת. אלא שגם כאן קיימת בעיה אם המורשע לא הודה במעשה ונגזר לו עונש חמור כעונש על אי הודאתו, אין סיכוי רב שגם בערכאת הערעור יפחיתו מעונשו.
גולת הכותרת של "הבקרה העצמית" של בית המשפט אינה משפיעה במיוחד על עיקר העיקרים במשפט – קביעת עובדות לאשורן על פיהן נפסק הדין! כלומר ההבדל בין זוכה למפסיד בין זכאי למורשע/נידון. "בקרה עצמית" זו גם אינה בוחנת באם השופט עשה עבודתו נאמנה או שחלילה שיקר, רימה – מה שרוב השופטים אכן עושים באין מפריע. ערכאת הערעור גם אינה בוחנת אם שופטי הערכאה הראשונה מנעו זכויות דיוניות הפריעו לעדות ולחליפין הדריכו עדים ושפרו את עדותם. ממילא שופטים סדרו לעצמם חסינות מוחלטת לכל דבר זדוני ופלילי שנעשה על ידי שופט תוך כדי שפיטתו, לכן גם אין טעם לבחון זאת. נקודת המוצא של "בקרה עצמית" זו, היא שכל שנעשה על ידי ערכאה נמוכה יותר הינו תקין לחלוטין. ערכאת הערעור בהתנהלותה מיתרת את עצמה, פה ושם יש חריגה מהרגל זה ומקרה כזה הינו חדשה! בעתונות מדווח כאשר באופן חריג שופט בחן ונבר המסמכים וכתוצאה מכך החליט להפוך את הפסיקה על פיה ולמשל לזכות את המורשע.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חיפוי
|
|
|
|
|
|
|