|
|
|
איתמר לוין
למחדל של 7 באוקטובר מוסיפה הממשלה את סכנות החורבן הכלכלי, האנטישמיות והמפלגתיות בארה"ב  הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
ביידן מחצין אינטליגנציה רגשית גדולה (אביגיל..), אך בגלל מחדלו גואה במשמרתו האנטישמיות בקמפוסים כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
|
|
|
|
|
בצלאל סמוטריץ'
הסכמה לעסקה המצרית היא כניעה משפילה, והיא הענקת ניצחון לנאצים על גבם של מאות לוחמי צה"ל הגיבורים שנפלו בקרב, היא גוזרת גזר דין מוות על החטופים שלא נכללים בעסקה, ומעל לכל - מהווה סכ...
|
|
|
|
|
יהונתן קלינגר
משקיעי קריפטו שמעוניינים להשקיע כספים ולשמור עליהם מאובטחים, קונים ציוד אבטחה רציני, אבל בסופו של דבר נופלים בהונאות אנושיות שגורמות לכך שכל הטכנולוגיה שהושקעה לא תהיה שווה כלום
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביר ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
גדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
סל |
|
30/10/14 13:30
|
|
|
|
|
במשפט הדבר הראשון החשוב ביותר הוא האם הנתבע/הנאשם עשה את המעשה המיוחס לו, אחר כך הנסיבות כמה אחראי הוא האם בכונה תחילה או בשגגה. העובדות לאשורן האמת שאינה תלויה בנפשות הפועלות היא המרכיב החשוב והמכריע. כדי ששופט יוכל להגיע אליה התכונה החשובה ביותר שצריכה להיות לו היא אוביקטיביות מוחלטת וחוסר הכרה ומשוא פנים. שיקוליו צריכים להיות עניינים ומשוחררים מכל שיקולים זרים. הן בתרבות ישראל וגם בקרב העמים מקובל שצדק איננו נעשה על פי מראה עיניים, אלא על פי שיקול דעת של בחינת העובדות. הן במשפט העברי והן בשיטות המשפט המודרניות במדינות דמוקרטיות, ישנה הבחנה חדה בין העדים, המעידים על אירוע, לבין השופטים, השומעים עדויות ולפי אלו פוסקים, "אין עד נעשה דיין". סדר הדין במשפט הוא עדים מעידים בפני השופטים, וגם מגישים מסמכים וראיות. ואילו שופטים חורצים את הדין על פי הערכת הראיות. העדויות הבאות במקום התרשמות ישירה של השופט מהאירוע. לפי הרמב"ם: "אין בית דין עונשין באומד הדעת, אלא על פי עדים, בראיה ברורה", לא בכדי בקרב העמים אלת הצדק מחזיקה בידה מאזניים ועיניה מכוסות לבל יטעוה עיניה לבל תכיר פנים. בתרבות ישראל העקרון הוא זהה גם אם ללא הביטוי הפיסולי של אלת הצדק. על פי כללי הצדק הטבעי התרשמות ממהימנות העד היא סוביקטיבית עליה לכל היותר להיות נלוית או תוצר ממצאים הבלתי תלויים.
למצער בית המשפט הישראלי רחוק מאלו כרחוק מזרח ממערב. המשפט הישראלי נמנה עם שיטות המשפט שיש בהן "הערכה חופשית" של עדויות, ולא "הערכה פורמלית. חשיבות ומשקל העדויות בשיטות כמו זו של הישראלי פחותים מאשר בשיטות של המשפט העברי ורוב הדמוקרטיות המודרניות: למהמנות העדות נקבעו שלושה מבחנים:
1:ההתרשמות הבלתי אמצעית. תגובותיו והתנהגותו של העד, במהלך מתן העדות.
2:הגיונה הפנימי של העדות. בחינת תוכן העדות באמצעות השכל הישר וההגיון.
3:סימני האמת החיצוניים. אישוש, או הפרכה, בממצאים עובדתיים חיצוניים.
במשפט הישראלי המבחן הראשון, ההתרשמות האישית והבלתי אמצעית של השופט מהעדים הינה ברוב המקרים מרכיב עיקרי בהחלטה. על פי סעיף 53 לפקודת הראיות: "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". ס' 53 לפקודת הראיות קובע כי: "ממצאי מהימנות יקבעו ע"י ביהמ"ש בהתייחס לפרמטרים הבאים : (א) התנהגות העדים (ב) נסיבות הענין (ג) אותות האמת העולים מהעדות". קני מידה אלו מזכירים משפט אצל נוצרים בתקופות חשוכות ביותר. הצידוק לכך הוא שהשופט יושב באולם בית המשפט והוא המבחין בסימני השאמת. במשפט הישראלי השופט בערכאה הראשונה הוא עד!
המבחן השלישי של העדות על-פי סימני אמת חיצוניים בא לשמש "שסתום בטחון" לשני המבחנים הראשונים. שאפילו לפי המבחן הראשון התרשם בית המשפט לטובה מן העד, ולפי המבחן השני מצא בעדותו הגיון פנימי, עדיין קיים חשש ל"הטעייה", כלומר יש כאן היפוך סדר החשיבות של הגעה לעובדות האמיתיות. במקום שההוכחות החיצוניות תהינה החשובות ביותר ואחר כך גם הגיונה הפנימי של העדות ומבחן ההתרשמות רצוי שלא תהיה או לא תעמוד בפני עצמה, הרי שמבחן ההתרשמות הסוביקטיבית הוא הקובע. זה אמור גם במשפט פלילי בו נטל השכנוע אמור להיות מעל לכל ספק! לכן סעיף 53 לפקודת הראיות סותר בעליל עקרון זה ואיננו חוקי! אלא שכאשר מדובר ברצון שופטים אין פסלות חוקים! אם לא די בכך השופט אף משוחרר מהחובת ההנמקה למסקנתו אודות מהימנות העדות, למרות שראוי שלפחות זאת יעשה. מכאן ש
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סל
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
סל |
|
30/10/14 13:37
|
|
|
|
|
עקרונות פסיקה אלו חמורים דיים גם כאשר שופטים פועלים בכנות ואינם מביימים משפט ואינם מחליטים מראש על הפסיקה. חמור הדבר עשרת מונים כאשר כפי המציאות ברוב המקרים במשפט פלילי שופטים מלכתחילה גומרים אומר להרשיע ויהי מה. הנמקת ההתרשמות משמשת מסווה לחוסר הוכחות ממשיות לשם חיוב בדין. ועוד יותר חמור מזה, הרשעה על פי התרשמות עוזרת להסתיר קיומן של הוכחות לחפות והתבקשותו של זיכוי. כך נחסמת ערכאת הערעור מלהפוך את הדין. בדרך כלל שופטים נמנעים מלציין מפורשות התרשמות גרועה מעד. בפלילים בדרך כלל הנאשם הוא זה שמועברת עליו חוות דעת גרועה. לכן שגורות מיני הקנטות על המורשע כמו "הואיל לבסוף" "הסכים בטובו" וכגון אלו וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע יותר הם מנתחים את אופיים הקלוקל של המורשעים, ולרשימותיהם אופי צהובוני.
משהתרשמות היא עיקר העיקרים, המבחנים האחרים נעשים משניים בלבד. את המבחנים האחרים למהמנות משתדלים "לסדר". הגיונם הפנימי של העדויות: עדות התביעה משופצת ככל הניתן, בזמן העדות שופטים מנסים להדריך את עדי התביעה, העדות עוברת עריכה מושמטים דברי הבל נוספים תירוצים והסברים משנים סדר והקשר כך שתראה הגיונית, אם גרעין העדות נשאר בלתי סביר ואין תחליף אחר, ניחא, ערכאת הערעור לא תתעמק כי מציינים את עד התביעה כמהימן!.עד תביעה מהרשות כגון שוטר יכול להעיד כי אינו זוכר וזה מתקבל ובפסיקה אף רושמים כי ענה לשאלות בית המשפט. עדות ההגנה בזמן העדות משתדלים להפריע ככל הניתן משמיטים לפי הצורך: משטיטים תאורים והסברים הגיוניים, משאירים חלקי משפט כדי שהעדות תראה מבולבלת וחסרת הגיון. מושמטים גם חלקים מהותיים מהעדות וחלקים אחרים מותרים ללא המשך כדי שיתמכו בתביעה ולבסוף מפסיקים אותה! לצורך כך אף מותירים לתביעה להתפרץ בפראות בשאלות (צרחניות) טרם הגעת העד לנושא וכמובן מותרים רק את החלק המתאים בתשובותיו. התוצאה כאילו עד ההגנה/הנאשם הודה באופן מושלם באשמה בעוד שהצהיר שאיננו מודה. ממצאים חיצוניים: יכולים גם לא להיות או כאלה המפריכים את טענות התביעה ומעידים על חפות הנאשם. אלו ירשמו כמאששים את טענות התביעה. ערכאת הערעור לא תכנס לעובי הקורה ולא תחפש ולא תתיחס לאי התאמות המעוררות חשד כבר להטיית משפט. ערכאת הערעור כעקרון מתיחסת אך ורק להתרשמות הערכאה הדיונית וכל השאר כביכול משלים. בתנאים אלו בהם אין כל נסיון למצא את האמת פסיקה על פי "התרשמות חופשית" הינה פסיקה על פי שרירות הלב המהווה הוכחה!, המשפט בישראל הינו מעוקל ומשפט אמיתי איננו קיים!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סל
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
30/10/14 19:12
|
|
|
|
|
|
>1>> התביעה בישראל משיגה 999 הרשעות ל-1000 תביעות. אפילו באפגניסטן ובאירן התביעה מקנאת באחוז ההרשעות של התביעה הישראלי.
>>2>> בישראל יש חוקים שאינם דורשים ראיות. אפשר להרשיע בהם בעבירה שטרם נעברה(!!!); עיין חוק אלמ"ב הידוע לשימצה שמביא אלפי אסירים לכלא בכל רגע נתון.
>>3>> המשפטים בנושאים רציניים מאוד מתנהלים תוך דקות בפני דן יחיד ואנשים נאסרים במחי רגע לחודשים ושנים.
>>4>> סיכויי ערעור אפסיים, וחזקה על שופט כי קודמו לא טעה, ואין כלל צורך לקרוא התיק. השופטים גם כותבים כך בגלוי.
>>5>>> משפט חוזר אינו קיים. קל וחומר כאשר בעולם שוחררו אלפי אנשים שישבו לשווא טרם היה ניתן לבדוק DNA . הבדיקות הללו עובדות בישראל רק לצורך הרשעה, לא לזיכוי. עיין ערך רצח תאיר רדא, שבציפורניה נמצא DNA שאינו של הנאשם זדורוב !!!!!
>>6>> בישראל מניחים השופטים כי אדם מתעורר בוקר אחד אכול רגשות אשמה ומתייצב בתחנת משטרה להודות...כידוע חזקה על אדם שפוי(ורק כזה יכול להיות מואשם) שאינו מפליל עצמו. לכן יש לחשוד בכל הודאה כולל הודאה הכוללת שחזור ופרטים מוכמנים! אלא שאף משפט זוטא בישראל על הודאה לא הניב ספק. מעולם לא שמעתי על שופט שהתייצב לשחרר את נאשמיו, גם כאשר חוקריהם תיארו מרצונם מסכת איומים ועינויים לסחיטת הודאות!!!! ראו פרשת מע"צ כדוגמה בה קצינים סגרו תיקים בעינויים, אחדים מהם התוודו בשידור טלוויזיה...ומערכת המשטרה, תביעה, משפט...כאילו לא צפתה בשידור.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שפרירית |
|
30/10/14 19:31
|
|
|
|
|
|
זהו אותו בית המשפט הרואה עצמו מוסמך לפסול חוקים בשל ""אי חוקתיותם"" ואי עמידתם באמות מידה אנושיות. זהו אותו בית המשפט הרואה עצמו מוסמך לקבוע אנושיות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
שפרירית |
|
30/10/14 19:50
|
|
|
|
|
המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית הוא מערכות צדק פלילי אכזריות עם מספר עצום של אסירים בבתי הכלא – בישראל כל שנה רבבות רבות נעצרמם ומושלכים לכלא על ידי המשטרה הפרקליטות ובית המשפט השמאלנים. המשטרה זוכה להאדרה ונהנית מכוח כמעט בלתי מוגבל, שמביא תכופות לניצול לרעה של כוחה. פשע רגיל ושונות פוליטיית נכרכים יחד לאישומים פליליים חסרי בסיס לשימוש נגד יריבים לדעה – במשטרה ובפרקליטות הרבה מאוד תיקים באפלה במיוחד נגד מדינאים מימין. ישנו טיפוח פחד ושנאה כלפי פושעים או יריבים כתירוץ להגדלת סמכויותיה וכוחנותה של המשטרה – המשטרה אינה מונעת פשעים וגם אינה מנסה במיוחד לתפוס פושעים כדי למנוע השנות פשיעה, לעומת זאת מרבה לתפור תיקים למי שנוח לה. ביטול האזרחים בפני המדינה, המוסדות שמרכיבים אותה ישראל בפני מוסדות אכיפת החוק שבידיהם חיים ומוות, זהו פאשיזם.
בעקרון כאשר מוסדות אכיפת החוק יוצאים נגד אזרח, בית המשפט מניח תקינות, ללא כל כונה לבדוק את התנהלות אותם אירגונים. בית המשפט מניח תקינות חקירות המשטרה בין השאר על פי הוראתו של "הדמוקרט הגדול" -אהרון ברק. אף קודם לכן דאגו לקדם זאת בחוק – סעיף 10ב' לפקודת הראיות. כל מה שחוקר משטרה כותב ומביא את החשוד לחתום, בין אם בתחבולות בהפחדה לחץ ועינויים, נחשב כתקין ואמיתי ללא תקנה. לכך השלכות חמורות על כל מה שהמשטרה מרשה לעצמה לעשות בלא שמישהו יתן את הדין. התעללות ועינויים נוראיים בעצורים/נחקרים גם הטפלות לאנשים ברוחוב ומעצרים ללא סיבה. שופטים לא רק שאדישים לגמרי לקורות את העצורים הנחקרים במשטרה, אלא שמגיבים בבוז ובשטנה. לא נדיר שפורצים בצחוק לועג רועם למשמע תאורי זועות וסיוטים שעברו על הנאשמים. שופטים כלל אינם מוצאים לנכון להעביר לגורמים מוסמכים כלשהם את הטיפול בפשעי המשטרה, כפי שהם יודעים לעשות לגבי מדינאים שאינם "מתנהגים יפה" בהתאם לרצונם.
התביעה מסתירה חומרי חקירה מהנאשמים, אך שופטים נותנים לה גיבוי ישנם גם שופטים הטוענים – בניגוד לחוק כי זו זכותה של ה תביעה הטענה היא שתובעים עובדים בנאמנות ועל נאשמים לסמוך על שיקול דעתם של התובעים. התביעה גם בזמן המשפט מביעה התנגדויות שונות להצגת חומר עדות כמו חומר חקירה, מוצגים ואף מתנגדת לזימון עדים. על פי חוק סדר הדין הפלילי אסור לתביעה להתערב באופן הגנת הנאשם ובכל זאת שופטים תומכים בתובעים בכל מעשיהם. ----------------
התיחסות בית המשפט כלפי התביעה הוא באהדה וכבוד וקבלת כל הדרישות, ואילו כלפי הסנגוריה יחס של זלזול עוינות וגם השפלה. לפני שנים לא רבות החליטו השופטים שעורכי דין המיצגים לקוחות בשעה שהם עוזבים את אולם הדיונים, עליהם להפנות את חזיתם אל השופט ולהתקדם אל הדלת רק בהליכה לאחור. נוהג זה היה מקובל כלפי בני מלוכה ואצולה. אולי יש להיות אסירי תודה על ששופטים אינם דורשים שישתחו אליהם אפיים ארצה. לאור תאות השררה והכבוד שלהם אולי גם זה יגיע. לא יקל הדבר כי עורך דין העוזב את האולם באופן טבעי, כלומר פונה אל הדלת ואפילו בעמידתו בדלת פונה אל השופט וקד קידה, זוכה למבט נזעם ולהטיית ראש לאמר לו שנהג בחוצפה. ככל ששופט פחות הוגן והתנהגותו מעוררת יותר בוז, כך הוא מקפיד יותר על גינוני הכבוד כלפיו.
שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לק
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שפרירית |
|
30/10/14 20:22
|
|
|
|
|
שופטים אינם דורשים כל גינוני כבוד מצד נציגי המדינה התובעת, מצד הפרקליטות או התביעה המשטרתית. נהפוך הוא כלפיהם הם המגלים יחס של יראת כבוד. עורכי הדין המופיעים בבית המשפט, הן הקטגור והן הסנגור נחשבים לקציני בית המשפט במובן זה שעליהם לעזור לבית המשפט לעשות משפט. מעשית רק התובע נחשב על ידי בית המשפט לקצין בית המשפט. שופטים אינם מתחשבים כל כך בבקשותיהם של הסנגורים ואילו משאלות התובעים הינן בגדר הוראות. הכל בשם ניהול תקין של משפט. התיחסות זו תקפה גם כאשר תובעים עוברים על כל חוק וכל תקנה. תובעים הם המיצגים את המדינה על כן תובעים על פי תפישתם המעוותת של שופטים הם המיצגים את הציבור, את האינטרס הציבורי. תובעים אמורים ליצג את האינטרס הציבורי אלא שברוב המקרים מיצגים רק את רצונם "בנצחון"- השגת הרשעה בכל מחיר. הסנגורים לפי גישה זו מיצגים "רק" אנשים פרטיים. גם כאשר כל יום העבודה הם שופםטים דנים לא באדם בודד אלא ברבים הנפגעים מגישה זו, אין הם רואים את הנאשמים כפרטים מתוך כלל הציבור הרחב, שכל אחד מעונין ביחס ובמשפט הוגן. זאת על שום שרק מוסדות המדינה לשיטתם מיצגים את האינטרס הציבורי, ואילו אנשים פרטיים אינם הציבוריות - גישה פאשיסטית טהורה.
גישת השופטים כלפי עצמם – בית המשפט גופו כלומר הם מוסד חשוב ביותר במדינה, על כן הם כמובן מאליו ראויים לכוח מוחלט. לא העם יבחר בהם או ידיח אותם, לא העם יבקר אותם. עליו לחלוק להם כבוד וזה מעוגן בחוק בסעיף זילות בית המשפט לחוק העונשין. כל מה שבית המשפט דן בו אסור בבחינה מחודשת כלשהי. למשל חוק מבקר המדינה אוסר בקרה של כל דבר הנמצא בהליכים משפטיים וגם כשעבורו המשפט הסתיים. על כל השגה או תלונה לגבי בית המשפט להיות מופנית אל גורמי בית המשפט בלבד והם לבדם המבררים וקובעים על פי הדרך שהחליטו עליה שהיא קביעה בעצמם לגבי עצמם. שופטים מצפים שכולם ישבחו יהללו וירוממו אותם, את הצדק והקידמה היוצאת מתחת ידם. כל מי שאינו עושה כך, חוטא לשיטתם בעזות מצח ויוצא נגד שלטון החוק שהוא כמובן חופף לשלטונם המוחלט כי את קביעותיהם יש לקבל כאמת מוחלטת – הדוצ'ה תמיד צודק.
המטרה המוצהרת של שלטון פאשיסטי היא טובת וחיזוק המדינה, אם כי בדרכי פשע שאחריתם החלשת המדינה. בניגוד למדינה הפאשיסטית שחרתה על דגלה את חיזוק קיומה ופריחתה, אם כי ברמיסת הפרט לא השיגה מטרה זו, בית המשפט בחתירתו המתמדת תחת אושיות קיומה של המדינה מנסה להראות עד כמה אינו פאשיסטי. אלא שכל דרכיו הן פאשיסטיות ובכך חוטא מכל כיון נגד קיום המדינה. גם בהתערבותו בעניינים מדיניים ואף צבאיים לרעת המדינה. בית המשפט בישראל עושה ככל שהוא יכול לפגוע בבטחון המדינה ובחזון הציוני. בית משפט זה מצטין גם בעריצות שחיתותו כלפי האזרחים ההורסת את החברה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
שפרירית |
|
30/10/14 20:10
|
|
|
|
|
|
במדינה פאשיסטית יכולים חלק ניכר מאזרחיה לחיות חיים טובים יחסית כל עוד הם כנועים לשלטון, מבלי שידעו רע מהמדינה. אלא שאוי לו לאזרח שרשויות החוק שמות עליו יד. במקרה זה רשויות החוק עושות בו כל שהן חפצות. הם השלטון ועל כן הרשויות מתפקדות על פי כללי המשחק הנוחים להן בכל עת. האזרח אינו יכול לעשות דבר. כאלו הן רשויות החוק במדינת ישראל ובית המשפט בראשן נותן את הגיבוי המוחלט. בשונה ממדינות פאשיסטיות יחס זה אינו נובע מהשלטון המרכזי כי אם מהרשויות עצמן, בינהן בית המשפט הבלתי מפוקח המגבה סדר זה. יחס הוגן לא קיים, כללי המשחק אינם מובהרים לאזרח והם יכולים להשתנות ככל שהרשויות חפצות. מבחינת המאפין העקרי של מדינה פאשיסטית בית המשפט בישראל עונה להגדרה זו. בחינת עיקר העיקרים של עבודת בית המשפט – קיום יחס הוגן וניהול משפט הוגן, הרי שזהו ההבט הפאשיסטי של מערכת המשפט בישראל. המערכת המשפטית כמובן אינה עונה להגדרה של רצון בטובת המדינה אם כי זה אינו מאפין שהוא יחודי לפאשיזם ולא המאפין השלילי. המערכת המשפטית ועמה שאר השמאלנים כמובן אינם מודעים לפאשיסטיותם כי כי כך למדו שכל שמאל הוא לא פאשיסטי וכל אוהב מולדתו הוא פאשיסט... המשפטנים השמאלנים יכולים בלי שום ריסון עצמי לכפות את דעתם הפוליטית על אחרים אך עם מישהו אחר רק מביע ספק מייד מתנפלים עליו שהוא כופה את דעותיו הפוליטיות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שפרירית
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
זהריראית חריפאית |
|
30/10/14 21:38
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
31/10/14 00:40
|
|
|
|
|
|
חריפאית כנראה שאת שייכת לקבוצה שלא קיבלה טיפול משפטי בבית המשפט. אני שמח בשבילך. אני אקח את התגובה שלי ושל שפרירית לפוסט בדף שלי (ירון זכאי) בפייסבוק.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שפרירית |
|
31/10/14 05:24
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שפרירית |
|
31/10/14 06:49
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
דן עופרי |
|
31/10/14 03:07
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
גלילי |
|
31/10/14 10:14
|
|
|
|
|
בגילוי דעת נתמך מחקר בסוגיות זכרונות טראומה אשר פורסם ב"הארץ" מה-30/10/2014, טוענת קבוצת מומחים כי "זכרונות רציפים וזכרונות על תקיפה מינית בילדות שהתעוררו לאחר אמנזיה דיסוציאטיבית ("זכרון משוחזר") ראויים להיבחן בבית המשפט". (סוף ציטוט)
אמנם מדובר ב-89 ד"ר ופרופסורים תומכים אבל, בסופו של יום, זהו ניסיון להכשיר את התופעות הזדוניות ומגונות ביותר, המנוגדות לכל נורמה, הגיון, פראקטיקה והגינות חברתית. הרעיון המוצע פסול מכל בחינה מוסרית, מנוגד ליסודות המשפט ועלול לשמש כלי זדוני בידי נוכלים למיניהם. יש לפסול ולבטל רעיון שגוי וזדוני זה באמצעות חקיקה ברורה, בלתי מתפשרת ובלתי ניתנת לפרשנויות שהם, בסופו של יום, המצאה וגניבת דעת. בתמצית, כל נוכל ו/או נוכלת יוכל תטעון כי לפני 24 שנה, חודשיים ו-3 ימים, קרה דבר מה ועכשיו נזכר/נזכרה, לאחר חלום מן הילדות. אידיוטי וראוי כל גנאי אקדמי וציבורי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גלילי
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
פסח רויטמן |
|
31/10/14 12:41
|
|
|
|
|
|
של אהרן ברק.
אדם תאב כוח ושררה שמצא באמצעות בית המשפט העליון תוך כדי מתן פירוש מניפוליסטי לחוק אפשרות להשליט את דעתו והשקפת עולמו על כל מערכות השלטון. פועל יוצא מזה הוא "שעבוד" היועץ המשפטי למערכת המשפט במקום למערכת השלטונית ובשרשור גם את הפרקליטות על כל שלוחותיה. הדבר נתן לפרקליטות כוח עצום שבא לידי ביטוי בפעולות רבות בתחום האפור של החוק המשפיעות על דעת הקהל ועל השופטים.
קצב, רמון ואולמרט הם הדוגמאות הבולטןת לכך.ולא צריך יותר לפרט!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פסח רויטמן
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
מירית שפיר |
|
2/11/14 03:42
|
|
|
|
|
|
|
