|
|
|
יוסי אחימאיר
רוצח אחד, ראש הנחש במינהרה, מתעתע במנהיג העולם החופשי בבית הלבן  לאיזו רמה עלובה ירדו האוניברסיטאות בארה"ב טרור הוא לא רק פיגועים, רצחנות. טרור הוא לא פחות מזה - הפצת שקרים ותעמ...
|
|
|
|
|
יורם אטינגר
מפער של 6 לידות לטובת הפריון הערבי בשנות ה-60' לשוויון של 3.11 לידות לאישה ב-2015, ומאז שיעור הפריון היהודי גבוה מהערבי
|
|
|
|
|
ציפי לידר
מי אמר שחומש ויקרא הוא טכני בלבד? שיקום! החומש עשיר במסרים מרתקים, מפתיעים, מעניינים ומרעננים הידעתם ששמירה בתורה היא גם ציפייה? ומה הקשר לפרשתנו? על כל אלה ועוד במאמר שלפניכם
|
|
|
|
|
יצחק בריק
כניסה לרפיח תביא להרס מוחלט של יחסינו עם מדינות העולם ועם מדינות ערביות שאיתן יש לנו יחסי שלום, ויהיו לכך השלכות קשות מאוד. כניסה לרפיח גם לא תשאיר אף לא חטוף אחד בחיים, ויהיו הרבה...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מגישה, עיתונאית ושחקנית לוסי אהריש (נולדה: 18 בספטמבר 1981), מגישה, עיתונאית ושחקנית
|
|
|
|
|
|
|
מנכ"ל קבוצת ויסוצקי רביב ברוקמאייר (נולד: 1957), מנהל.
|
|
|
|
|
|
|
כדורסלן דני אבדיה (נולד: 3 בינואר 2001), כדורסלן. בשלהי 2020 הצטרף לקבוצת וושינגטון ויזארדס בליגת ה-NBA.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
ד. בציר |
|
10/12/14 08:02
|
|
|
|
|
|
יכולתי להזדהות עם כל מילה עם מחברת המאמר המרגש הזה. כילד במלחמת העצמאות שרעב ללחם ונכנס לעול עבודה בגיל 11 כדי לפרנס את אבא ואימא הבנתי את מצוקותיה. אבא שנפצע אנושות בהפגזות על ירושלים יצא ממעגל העבודה ונפטר זמן קצר אחר כך ואני השכמתי קום כדי לחלק עיתונים ולעסוק בכל מלאכה תמורת פרוטות. היא במעמקי השואה ואני כאן בירושלים - שנינו ילדי המלחמה.
מה שלא הרג אותנו חישל אותנו להתמודד ולגבור על כל המכשולים ולזכות לארץ משלנו, לצבא משלנו וללחם לשובע. היחס שלי ואני מניח שגם שלך עד היום - יחס של כבוד לכל פירור של לחם - סיפור הלחם והרעב הם בעצם הסיפור של ילדי השואה ושל ילדי ירושלים במצור ואולי של כל ילד שנולד לתוך מלחמה.
מקווה לקרוא עוד ועוד מדבריך וילהלמינה-זיוה.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ד. בציר
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
וילהלמינה |
|
10/12/14 09:03
|
|
|
|
|
|
כיום, על רקע שפע הלחמים על המדפים במרכולים, קשה להזדהות עם רעב ללחם, וטוב שכך. מי שהתנסה ברעב בעצמו, בשואה, במצור בירושלים , בפרעות וברדיפות אחר יהודים במערב ובמזרח , קל לו יותר להזדהות . לעתים ההזדהות כרוכה בהיזכרות ,שהיא לכשעצמה כואבת. והשאלה שאני תמיד שואלת עצמי היא האם טוב עושה אדם לעצמו, לאחרים, כאשר הוא פותח מורסות שאולי כבר הגלידו?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
ד"ר מאיר וינקלר |
|
10/12/14 09:54
|
|
|
|
|
|
סיפור חיים שאסור שיקרה בעולמנו, אבל הוא מתרחש. תאורה המפורט של זיוה חודר ולא מותיר מקום להתעלם מהפיכת ילדה קטנה לבעל חיים נרדף. ועדיין מופלא בעיני שהצליחה להקים בית בישראל, לא לאבד את שפיותה. לא רבים יכלו להמשיך בחיים רגילים.
זיוה וילהלמינה ממשיכה בחייה לכתוב וליצור ולחשוף את נפשה, להיות פעילה חברתית על אף שעברה תקופת ילדות לא אנושית.
חזקי ואמצי והמשיכי להביע עצמך, את שנאלצת להסתיר אפילו את נשימת אפך.
ד"ר מאיר וינקלר
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ד"ר מאיר וינקלר
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
וילהלמינה |
|
10/12/14 16:49
|
|
|
|
|
|
ד"ר וינקלר, אתה שהנך רופא , וודאי מכיר את מחלות הרעב המאוזכרות במאמרי. אתה גם יודע ש"למות מרעב" איננו רק מטפורה לירית . אני רוצה לומר לך שתודה לאל אני כבר אינני בקטגוריה הזו, שהרי היום אני כבר בקטגוריית עושי הדיאטה. אבל אני רוצה רק להוסיף שלפעמים הזיכרונות על הרעב ההוא הורגים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
אדלינה קליין |
|
10/12/14 13:32
|
|
|
|
|
ולהלינה יקירה,
כתבתך על הספר. מאזכרת את העבר שאינו ננטש גם לא על-ידי דחיקתו לפינה. וטוב את עושה שאת מאזכרת ומעוררת מעת לעת את סביבתך להציץ אל פנים נפשך ועולמך מהעבר (שאינו מוכר לכולם). ספרך: 'בתיאבון וילהלמינה' כתוב ומנוסח בשפה גבוה והוא נוגע ומעמיק בסוגיית השואה לצד ההשלכות על נפשך כילדה. ההתנסות בסוגיות קשות שעברת באותה תקופה לא יימחקו לעד. נראה 'שהרעב', בפירמידת הצריכה של הגוף - היווה את עיקר ההיות שהשלכתיו על הנפש הוא מקור ההשראה לכתיבתך. בגלל הרעב חיזקת את הרוח להמשיך לשרוד להמשיך ולהתקיים למרות הכל. באמצעות ספרך זה, עלה בידי להכירך מקרוב. ומאז היכרותנו הנני מעריכה את הישגיך ועשייתך הספרותית הממריאה ונוסקת,
וכולנו מתברכים בך.
אדלינה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אדלינה קליין
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
וילהלמינה |
|
14/12/14 12:26
|
|
|
|
|
אדלינה חברתי, נייר הלקמוס המגיב!
מאז שהכרתי אותך לראשונה כ"אֵם כל המגיבות/ים " אני נדהמת כל פעם מחדש : איך יש כאלה שפותחים אוזן לשמוע , להאזין ובעיקר להגיב ויש כאלה שאוזניהם נאטמות. אולי תסברי את אוזני למען אבין סוף סוף ולא אקח ללב אם לא מגיבים!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אדלינה קליין |
|
14/12/14 18:05
|
|
|
|
|
לוילהלמינה יקירתי,
באם אין מגיבים זה לא בגלל שלא אוהבים. בימינו כל כך יקר הזמן והעשייה מרובה כל כך שלא תמיד מתפנים לעשות הכל או זוכרים את המטלות אפילו החשובות ביותר. קחי את הדברים כפשוטם. מחר תרימי טלפון בעיקר לאותם אשר מהם את מצפה. לתגובה, ותראי שאני צודקת בהנחתי.
יש עבורך הפתעה ב'מאזנים' (ע' 39) ממני.
אדלינה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אדלינה קליין
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
וילהלמינה |
|
10/12/14 14:27
|
|
|
|
|
|
ספרי "בתיאבון, וילהלמינה" יצא לאור לפני 10 שנים. הוא מתבסס על חוויות אישיות מהשואה. כעת, עם פרסומו של מאמרי , ובמרחק שנות אור מאז רעבה הילדה וילהלמינה ללחם , אני שוב נדהמת מהחיבוקים שמחבקים אותה קוראים. אני עצמי דחקתי אותה לפינה עשרות שנים וכל פעם מחדש מפליא אותי שיש מי שיכול, שרוצה, שמוכן להקשיב לה. תודה למגיבים. זיוה-וילהלמינה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
דיתה שביט |
|
10/12/14 19:10
|
|
|
|
|
|
זיוה יקרה,
הספור שלך מרגש אותי כל פעם מחדש. מהראיון המצוין למדתי עוד פרטים שלא ידעתי, וזה מחזיר אותי כל פעם לשאלה איך יכלו לקרות זוועות כאלה בעולמנו?
מאחלת לך שנים של נחת מכל אהובייך ואוהבייך
דיתה
הכרתי אותה את וילהלמינה כזיוה ברנדס בילדותנו הקדומה. למדנו באותה כתה בבי"ס יהודה המכבי בת"א מכיתה ו' עד ח' בסוף כיתה ח' נפרדנו איש לדרכו ולא התראינו 60 שנה. השירה והכתיבה הפגישו אותנו בשנית אנחנו מכנות זאת "חברות בהמתנה" עם הזמן אני לומדת עוד ועוד על וילהלמינה (בשבילי היא זיוה) ועל ספור חייה הלא יאומן ספור נוגע ומרגש עד דמעות. בעקבות המסה שלה "הסוד של וילהלמינה" נולד השיר הבא:
הסוד של וילהלמינה / שלמה ודיתה שביט
שַׁבָּת בַּבֹּקֶר
שֶׁמֶשׁ חָרְפִּית וַעֲנָנִים
מְשַׂחֲקִים מַחֲבוֹאִים.
שְׁאֵרִיּוֹת הַ"סּוֹד שֶׁל וִילְהֶלְמִינָה"
עֲדַיִן מְהַדְהֲדוֹת בְּתוֹכִי,
מְצִיפוֹת לַחְלוּחִית בְּעֵינַי.
רוֹאֶה אוֹתָהּ בְּגִיל נֶכְדוֹתַי
יַלְדָּה רָזָה רְעֵבָה וּבוֹדְדָה
שַׁבְרִירִית אַךְ לֹא שְׁבוּרָה.
בְּחוּשִׁים קַמָּאִיִּים בְּרִיאִים
בָּרְאָה עוֹלָם מִשֶּלָּהּ
הִשְׁתַּעַשְׁעָה בְּשִׁבְרֵי
זְכוּכִיּוֹת צִבְעוֹנִיִּים.
יָפְיָם וְעָצְמָתָם
מִשְׁתַּקְּפִים בִּרְאִי חַיֶּיהָ לְאָרְכָּם
וּבָהִתְמוֹדְדוּת הַיּוֹם יוֹמִית
עֲדַיִן...
וזה מה שענתה לי וילהלמינה:
מאז שהייתי וילהלמינה הקטנה- כולל כתות ו'1-ח'1 בבית ספר יהודה המכבי- התחלפו לי כל התאים בגוף כמה פעמים. בקיצור , אני אדם אחר. כשהזמינו אותי להרצות בבתי ספר קראתי לילדה "היא" וילדים אמרו לי הרי את מספרת על עצמך אז למה את קוראת לה "היא". זה כל הענין. מצד אחד אני לא אותו בן אדם ,ובכל זאת כשאני חושבת, מדברת, מספרת על התקופה ההיא נצבט לי הלב. מתעוררים מיני רחמים עצמיים ואני לא מרשה זאת לעצמי.
מה זה 60 שנה, ביני לבינך! הזיכרונות כל כך טריים. אני עוד זוכרת את הרקמה על חולצתך הלבנה וכמה השקעת במלאכת הרקמה אצל המורה לתפירה גב' ליפשיץ.
הניצחון שלך על הפרק הזה הכל כך קשה בחייך מהבהב לכל הכיוונים. רווי נחת מהחיים המשמעותיים שבראת לעצמך באהבה ובהוקרה, דיתה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דיתה שביט
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
שולה ברנע |
|
10/12/14 17:46
|
|
|
|
|
|
מרגישה את הכאב, את האבל על הילדות שנגזלה.. מרגישה את תחושת התקומה והניצחון של רוחך הנועזת, הבוטחת וצודקת!אין לי מלים..
להלן שיר על אמי כילדה שלא הספיקה בהגיעה לאוושיץ להפרד מאביה-נאלמה! ועד היום מצרה על כך שלא יכלה לומר שלום .
שִׁתּוּק
בְּעֵת שֶׁנִּדְחַף ע"י הַקַּלְגַּסִּים הַגֶּרְמָנִים לִקְרוֹן הָרַכֶּבֶת
זָעַק אֵלֶיהָ בָּאֹמֶץ "רִבְקָלֶה"!!
נֶאֶלְמָה בְּאִבְחַת הַשּׁוֹט, נִרְתְּעָה לְשׁוּרָתָהּ
הַלְמוּת לִבָּהּ הַמִּתְפַּלֵּץ גָּבַר עַל נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים-
מַה צּוֹרֵב כְּאֵב שְׁתִיקָתָהּ
עַד
שֵׂיבָתָהּ.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שולה ברנע
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
וילהלמינה |
|
10/12/14 19:39
|
|
|
|
|
שולה, את כותבת בספר השירים החדש שלך "קרוב אל האמת" :
"ניגַר לתוך העלטה
בוכה
הבּכי על עצמו.
בוכה כי אינו ממצֶה,
ואין לו אָח טוב
ממנו לבכּות עמו, להניח ראש על כתפו"
והרצל חקק בהרצאתו על ספרך שאל: האם אפשר להתקרב למציאות האמיתית? תשובתי לך ולהרצל: המלים הן שמאפשרות לעשות זאת. בעקבותיהן אני מרגישה שיש כתף. שכיום אני יכולה להניח ראש על כתף- דבר שנמנע ממני אז, שם.
תודה לכתפיים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
סיידוף מזרחי רחל |
|
10/12/14 18:54
|
|
|
|
|
זיוה יקרה לא חשוב אך קוראים לך זיוה וילהלמינה את אישה מרגשת חביבה ואהובה הסיפור שלך מרטיב עיניים , תמיד שמענו מה מספרים הגדולים אך ילדים מעטים כתבו על השואה וסיפורך מרגש ומאיר את הסיפורים השחורים על השואה האיומה, סיפורך מיוחד מאוד ומעניין.
ואנו נשמח מאוד לשמוע אותך בערב הזיכרון. אוהבת ומעריצה רחל
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
סיידוף מזרחי רחל
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
נילי אמיר סגל |
|
10/12/14 21:51
|
|
|
|
|
|
אחת אתן ושתיים בתוכך. מדהים לדעת עד כמה לא הבנו את כל אלה שבאו "משם"... אבל זו לא הייתה אשמתנו שלנו כנערים ונערות שנולדו בארץ. איך יכולנו להבין מה זה רעב???
וילהלמינה יקרה תודה לך על כל מה שחשפת כאן לפנינו.
לאסוננו רבים היו שסבלו בתקופה הנוראה הזו.
אבל כל אחד סבל בדרכו שלו ואת היטב כל כך לבטא את סבלך.
יחד עם זאת שרדת בזכות אותן "זכוכיות צבעוניות" שגם היום מלוות אותך.
המשיכי ביצירה שלך ובפעילות המבורכת שלך.
שלך נילי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
נילי אמיר סגל
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
וילהלמינה |
|
14/12/14 12:06
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר הגיע אלי שירו של ידידי יעקב ברזילי, משורר מוכר ומוערך, שמרבה לכתוב על השואה ושמצליח בשיריו לגעת בשורשי הכאב האישי והלאומי.
מַבְרִיחֵי גַּעְגּוּעִים / יעקב ברזילי
בְּלֵילוֹת בֶּרְגֶן-בֶּלְזֶן הַמְפוּיָּחִים
כְּשֶׁעֵינֵי הַקָלְגָסִים לָקוּ בְּעִוָּרוֹן,
נִסִּינוּ לְהַבְרִיחַ גַּעְגּוּעִים בַּסֵּתֶר.
כֹּל גַּעְגוּעֵנוּ הִתְחַשְׁמְלוּ
סָמוּךְ לַגָּדֵר.
הזדהיתי מיד עם יעקב , בעיקר משום שידעתי שכאשר הוא ניסה "להבריח געגועים" הוא היה ילד. מתוך עניין אמתי ובלי להשוות סבל שאלתי אותו:
למה התגעגע ילד בן 14? מה הוא הספיק לחוות? מה הוא זה שהלך אתו והיה עמו והזין אותו בברגן בלזן ?
וזהו שהוא ענה :
"במאגר התגובות שאני מקבל, שניים כתבו לי שגם הם היו אתי בברגן בלזן,
אחד מהם מציין שהוא זוכר איך כל יום ישבנו והפרחנו געגועים.
למה מתגעגע ילד בן 11? לקיום הבטחתה של אמי להחזיר אותנו הביתה, אחרי שהבן היה עד ראייה למותם של אביו וסבו. הייסורים במחנה היו קשים, פגעו בכל מי שהיה שם, לרבות ילד בן 11 שיצא עם כולם למגרש המסדרים בבקרים המקפיאים, לחזות בטכסי הוצאות להורג, גם של ילדים."
וואו! ושוב, בלי להשוות סבל, זה סיפור קשה . שאפו לידידי שמוכן , רוצה ויכול לשתף. מזלנו שיש כאלה שמסוגלים לכך.
יעקב ברזילי
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
וילהלמינה |
|
14/12/14 12:17
|
|
|
|
|
דיתה ושלמה , חברים שהוחזרו לי בנס!
תודה על שירכם המגיב והמשוב הנוגע שבו.
אתם שואלים שאלה שאני יכולה רק לומר- יכלו וגם יכלו לקרות כאלה זוועות ועוד יותר איומות. ראו את שירו של יעקב ברזילי "מבריחי הגעגועים" שמופיע בתגובתי ליעקב.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
וילהלמינה |
|
14/12/14 12:37
|
|
|
|
|
רחל יקרה,
נכון, פעם הייתי שתיים נפרדות. אחת זיוה, הגלויה והשניה וילהלמינה המסתתרת. כיום תודה לאל הצלחתי לחבר אותן לאחת. שתיהן הן אני. וזה הישג עצום בשבילי כי עד לא מזמן הייתי קוראת לוילהלמינה "היא".
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
וילהלמינה |
|
14/12/14 12:45
|
|
|
|
|
נילי יקרה,
יש בך האומץ להודות של ידעת, ואני מודה לך על כך. תודתי היא בעיקר בשל העובדה שזכיתי לקבל משובים כשלך. זהו מפנה מכונן מבחינתי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
אביבה גולן |
|
14/12/14 18:17
|
|
|
|
|
|
וילהלמינה יקרה, כמה כוח וחיוניות יש בילדה המופלאה הזו ששרדה את כל מאורעות התופת הללו, ואנו זוכים כעת להתענג על מעדניי יצירותיה הברוכות!מחבקת אותך חזק, אביבה גולן.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אביבה גולן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
וילהלמינה |
|
14/12/14 19:46
|
|
|
|
|
יקירתי אביבה,
כוח לא צומח על עצים. צריך ליצור אותו, לטפח אותו ולתחזק אותו. כאשר הכוח הגיע אלי לא ידעתי שהוא שם. הכרתי אותו אותו והבנתי אותו רק כאשר אחרים חשפו לי אותו בפני. את חושפת לי אותו כעת. תודה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
וילהלמינה |
|
14/12/14 20:07
|
|
|
|
|
על פי הספר "בתיאבון ,וילהלמינה , על פי המאמר, על פי הסרט "הסוד של וילהלמינה" ועל בסיס האהבה ארוכת השנים בינינו כתבה אדלינה קליין שיר לוילהלמינה:
לוילהלמינה זיוה סוסק
נַצְנַצִּים/אדלינה קליין
מַעֲבִירָה אֶת חַיַּיִךְ בְּשַׁרְוּוּלֵי הַמְּעִיל
הַקָּרוֹן חוֹרֵק וּמֵאִיץ אֶת דֹּפֶק הַפַּחַד
מִלֵּב בּוֹגֵר לְלֵב יַלְדַּת מִלְחָמָה.
לֹא לְדַבֵּר, לֹא לְהוֹצִיא אֲנָחָה, לֹא לִנְשֹׁם
לְהִתְאַפֵּק עוֹד קְצָת.... וְדַי!
לְשַׂחֵק בִּזְכוּכִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת בִּלְבַד!
כֵּן, הַצְּבָעִים הַזּוֹהֲרִים הַלָּלוּ מַרְגִּיעִים
מְיַפִּים אֶת הָאָפֹר הַתְּמִידִי הַזֶּה מֵהָעֵינַיִם
לַחֲלוֹמוֹת, שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל תִּקְוָה לִמְחָרִים
יְשֵׁנִים רְעֵבִים, קָמִים רְעֵבִים.
הוּא, אֵינוֹ - מְפַחֵד.
גַּם אֵינוֹ רוֹחֵשׁ - צִפִּיּוֹת
וַהֲלֹא הוּא מֵת.
הַבְּחִירָה בַּחַיִּים, מְלֵאַת צִפִּיּוֹת.
לָכֵן, הַפַּחַד מְהַלֵּךְ כְּצֵל בַּגַּב
דּוֹחֵף וּמֵאִיץ אֶת הַחַיִּים הָלְאָה הָלְאָה
בְּגַלְגַּלֵּי הַיָּמִים
אִישׁ לֹא יוּכַל נֶגֶד 'נְשָׁמָה חָפְשִׁית'
כְּזִיו הַחַמָּה
בְּאֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה
לְמַתֵּן, אֶת מִרְבְּצֵי פְּעִימוֹתֶיהָ
שֶׁל וִילְהַלְמִינָה הַיַּלְדָּה.
הַכֹּל טָעוּן וְגָנוּז.
אַךְ מֵעֵת לְעֵת, צָפִים
כְּאוֹתָן זַהֲרוּרֵי צְדָפִים
הַנִּשְׁלִים מֵעִמְקֵי הָאוֹקְיָאנוֹסִים -
זִכְרוֹנוֹתֶיהָ, וְנִגְלִים כְּסֵפֶר פָּתוּחַ.
מֵחָדָשׁ מְעוֹרְרוֹת זִכָּרוֹן וְרֶגֶשׁ.
חִבּוּקֵי אֵם וְסַבְתָּא שֶׁהָיוּ לָהּ
וּנְשִׁימוֹת לֹא סְדוּרוֹת כְּאָז...
מִי אַחֲרַאי לַמֵּרוֹץ הַזֶּה בְּמַחְשַׁכֵּי הַנֶּפֶשׁ
הַבּוֹחֵר לִנְבֹּר וּלְהַעֲמִיק מִבְּלִי רְשׁוּת
בְּגִלּוּי הַצִּמָּאוֹן וְהַצִּפִּיּוֹת הַגּוֹהֲרוֹת
אֶל עֵבֶר פִּתְחֵי הַזְּרִיחוֹת הַתְּמִידִיּוֹת
לְהַרְאוֹתָהּ מֶרְחֲבֵי קְשָׁתוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת
רוֹחֲשׁוֹת חִיּוּת לַבָּאוֹת.
לא אגזים אם אומר לך, אדלינה: הנשימה נעתקה מאפי.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
אסתר לשץ |
|
16/12/14 21:41
|
|
|
|
|
|
וילהלמינה וזיוה לא חד הן. הרעב, שכרסם בנו בילדותנו, לא יעבור גם אם נאכל היום מכל טוב הארץ. הצער וההשפלה, שהיו מנת חלקנו, לא יימחקו גם אם הפכנו היום ל"סלב".
וילהלמינה לעולם תישאר ילדת השואה הקטנה והמפוחדת בתוך תוכה של זיוה הישראלית החזקה ורבת הפעלים, אשת העולם הגדול וחברתי האהובה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אסתר לשץ
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
וילהלמינה |
|
17/12/14 06:29
|
|
|
|
|
|
תמיד ידעת להזדהות עם הזקנים, החלשים, הבלתי מוגנים. לא פלא שאת מזדהה עם הילדה וילהלמינה שגדלה במחוזות אחרים משלך ועברה את הסבל כשאת עוד לא נולדת. חבל שלא יכולת להיות לי אז, שם. ההפסד היה שלי. והרווח שלי היום מפצה על ההפסד מאז.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
וילהלמינה
|
|
|
|
|
|
|