שלום רב,
הדברים שאכתוב להלן, הם כמו שכותבים על מוצר או משהו ששייך לרבים והמדינה חייבת לתת בטחונות ולפקח עליו, כמו במדינה מסודרת, עם נהלים וכל הדברים היפים.
מכתבי זה אפוא, הוא על דיור מוגן, אלה הדיורים בעבור גילאים שכבר עשו את שלהם, ביניהם גם קשישים, והם מונים ציבור גדול ובעבורם יש את אותם דיורים. במאמר מוסגר, לא כל הגילאים הנ"ל יכולים ליהנות מאותם דיורים, כי לשם כך צריך הרבה כסף. לעומת זאת, הדיורים המוגנים הם "מכרה זהב" עבור בעליהם, ויש להניח שהם רואים כגאון את מי שהגה את רעיון הדיורים המוגנים.
בעלי הדיור המוגן דואגים למלא תכנים את הקשור לדיור המוגן. עם זאת, חייב להיות גם תקנון, אבל הוא לא קיים בדיור המוגן. אז נכון, יש בדיור המוגן מילוי התכנים הדרושים: סיפוק הצרכים היסודיים, קיום עיסוקים בתחום התרבות, הגוף (אולמי כושר) וכיו"ב. בעבור זה, הרי הדיירים משלמים.
אחד ה"מצרכים" שלא נלקח בחשבון, הוא השקט, ויותר נכון, מניעת רעש. כתבתי לעיל, "מכרה זהב" ואכן יש תנועה במילוי מקומות שהתפנו עקב הדיירים שנפטרו - הגיל כידוע - ואז זה מצריך מה שנקרא בז'רגון המקום, "שיפוצים", כלומר, הוספת דירות ושינויים בהתאם לדרישות הדיירים שהתווספו והמקום מזכיר לעיתים, אתר בנייה. כמו כן, עבודות אחרות מסביב לצרכים של המקום, שכאמור הוא מלא חיים. כך למשל - וזו רק דוגמה - פעם בשבוע, גנן שעושה הרבה רעש עם מכשיר לשם שיפור המקום. כתבתי "רעשים" ועל כך נכתב בביטאון של הטכניון שלרעש לא מתרגלים.
בקיצור, בסך הכל, החיים בדיור המוגן, עם הצרכים שהתקבלו בעת הכניסה, מקבלים גם הרבה רעש - לעיתים קרובות, אין לכך זמנים קבועים, אבל ה"הנאה" מובטחת. לסיכום, אם דיור מוגן ככל מוצר אחר בהיקף כמותו, מחייב תקנון, במקרה הרעש, קל וחומר.
אודה לך אם תעביר את הדברים לוועדה שדנה בנושא התקנון בדיור מוגן.
בברכה,
עתידי המנחם
