מרכז העבודה אישר (א', 30.4.06) את ההסכם הקואליציוני שנחתם עם קדימה. במקביל קיבל המרכז את הצעתו של יו"ר המפלגה, עמיר פרץ, והסמיכו לקבוע את רשימת שרי העבודה. בהצבעה החשאית שנערכה תמכו 667 מחברי המרכז בהצעת פרץ. 633 התנגדו. המדובר ברוב דחוק ששימח את מתנגדיו, ובראשם מתן וילנאי ועמי איילון, ומצד שני גרם למבוכה רבה בקרב אנשיו של פרץ.

ההצבעה הראשונית על אישור ההסכם הקואליציוני עברה ברוב קולות, בהצבעה גלויה (הרמת ידיים). מייד לאחר מכן, ובטרם תיערך ההצבעה על בחירת רשימת השרים, עלה פרץ ונאם בפני המרכז. הנאום היה טעון. פרץ בא חשבון עם מבקריו ובחלק מנאומו לגלג על "הגנרלים והאדמירלים", כדבריו, במפלגת העבודה.

לאחר ההצבעה החשאית בה חברי המפלגה הסמיכו את ידיו של היו"ר פרץ לקבוע את רשימת השרים, אמר פרץ כי הוא שמח על ההחלטה. "הוכחנו כי אנו המפלגה הדמוקרטית ביותר בישראל", אמר לחברי המרכז.

פרץ הציג את רשימת השרים: פרץ יחזיק בתיק הביטחון; יצחק הרצוג יקבל את תיק התיירות; אופיר פז-פינס יקבל את תיק התרבות והספורט וכן השר לענייני ירושלים; יולי תמיר תמונה לשרת החינוך; בנימין בן-אליעזר ימונה לשר התשתיות; שלום שמחון ימונה לכשר החקלאות; איתן כבל יהיה שר בלי תיק ויהיה אחראי על רשות השידור.

בתום הצגת השרים המיועדים התקיימה הצבעה פומבית. חברי המרכז אישרו בלא מתנגדים הצעת פרץ. בכך הסתיימה ישיבת המרכז.

"שינינו את סדר היום בישראל"

"היום זהו יום חשוב, היום אני עומד לפני חברי המרכז ואומר לכם – אזרחי מדינת ישראל מביטים בנו. אין לי ספק שלא רק אזרחי ישראל מביטים בנו. אני בטוח שרבים באזור כולו ובעולם כולו מחכים לראות כיצד ננהג. כי הדבר הברור ביותר שכולם מחכים לו, כולם מחכים שתקום ממשלה חדשה שמפלגת העבודה היא המרכיב המרכזי שלה", אמר פרץ בנאומו לפני הצבעת המרכז על תוכניתו.

"לפני חודש הסתיימו הבחירות. ודאי יש חברים רבים כאן שרצו יותר מנדטים. גם אני כמוכם רציתי יותר, אבל בואו נבחן מה קרה כאן. היה מפץ בישראל. שלוש מפלגות עמדו בעין הסערה: הליכוד, שינוי והעבודה. שינוי עם 15 מנדטים שפשוט איבדה את הרלוונטיות שלה, כי זה מה שקורה עם מפלגות אופנה, הליכוד שהיו"ר שלהם עזב והקים את קדימה ויחד איתו עזבו רבים אחרים, העבודה – שגם כאן היו"ר שלה לשעבר עזב ויחד איתו עזבו ראשי ערים וחברים רבים לקדימה. ההבטחה הגדולה של קדימה עמדה סביב 45-50 מנדטים. ומה קרה בסוף? שינוי התאיידה והייתה כלא הייתה. הליכוד התרסקה. ואנחנו, למרות כל הסערה והשינויים, הצלחנו לשמור על כוחנו. אבל יש דבר אחד שאיש לא יוכל לקחת מאיתנו: אנו שינינו את סדר היום בישראל באופן דרמטי. קבענו מה יהיה סדר היום של הבחירות וקבענו שיח ציבורי חדש במדינה.

אני רוצה שתדעו, היו נושאים מאוד עקרוניים, אני יודע שיש כאלה שמנסים לצמצם בהישג של המו"מ. אבל שימו לב מה קורה: כל המפלגות, כל הגורמים במדינה תוקפים אותנו ואומרים: מפלגת העבודה קיבלה יותר. המקום היחיד שישנם קולות שאומרים: אולי לא קיבלה העבודה מספיק, זה בין חברינו. ואני שואל: איך זה ייתכן? מדוע אנו לא יודעים לקחת את ההצלחה הגדולה הזו ולמנף אותה? כל מצעה של העבודה נמצא בתוך קווי היסוד של מדינת ישראל – כולו אחד לאחד".

"נכון, רצינו את תיק האוצר. רצינו מאוד. היה מאבק קשה מאוד בכדי להשיגו. אבל בואו נאמר את האמת: גם כשאנחנו נקים ממשלה בעזרת השם, לא ניתן לאף אחד את תיק האוצר. זה ידוע כאחד הדברים שמצפים להם במו"מ. אך אני אומר לכם. מפלגת העבודה בלי שום קשר לחלוקה הפרסונלית, חייבת להחזיק את אחד התיקים הגדולים. כי זה מסמן שהעבודה רואה עצמה אלטרנטיבה שלטונית חיה, נושמת, שמתכוונת לממש זאת.

"היה לי תנאי אחד. אמרתי לאולמרט: אם נגזר עלינו ביטחון, בתנאי אחד – הביטחון יגיע בחבילה אחת עם החינוך. כי הרי כולכם יודעים שהמערכת שיכולה לשנות את המצב החברתי בישראל, הכלי המרכזי לצמצום פערים הוא קודם כל מערכת החינוך בישראל... לכן החלטנו שעל תיק החינוך לא מוותרים, והסכמנו לקבל את הביטחון רק כתיק שהולך יחד עם תיק החינוך. ושימו לב מה קרה: אני היום מרגיש פשוט כאילו והחזרנו לעבודה את הערכים המקוריים שלה. שלושה דגלים יש לנו ביד: הביטחון, גם החינוך, גם החקלאות, מפלגת העבודה ששנים רבות ראתה את ההתיישבות כגורם מרכזי שנמצא איתה...".

זה מהפך, אין שני לו"

"אני מביט סביבי, והאמת היא, שאני שומע את הקולות ואני לא מאמין. שהרי עד היום, כל מפלגה שלא זכתה בראשות הממשלה, התיק הנכסף ביותר אחריו היה הביטחון. והנה אני שומע דווקא את חבריי הגנרלים, האדמירלים, כאן בעבודה, אומרים: מה פתאום ביטחון? איפה התיקים החברתיים? אין מאושר ממני כי אני יודע שזו ההוכחה שהצלחנו לשנות באופן מהותי את סדר היום במדינה... המהפך הוא בזה שגנרל חברתי הולך להיות שר הביטחון, והגנרלים שלנו משתוקקים לטפל בנושאים החברתיים... זה מהפך!!!! אין שני לו".

"אני גאה בעבודה, על הקולות. אני גאה על כך שהשתנתה פה גם הלשון... איך אני נהנה לשמוע את חברי דני יתום מדבר על שכר מינימום ולא על כדורים שורקים... דני ידידי בא לי לחבק אותך פשוט.. חברי מתן וילנאי, לפני שלושה חודשים, בשיא מערכת הבחירות, אמר לי שלעסוק בנושאים חברתיים "זה נישה". עכשיו בא וילנאי ואמר: חברים יקרים, איפה האג'נדה? מתן ידידי, אני מודה לך מאוד שהנישה הפכה לאג'נדה. כי זה מה שהעבודה רוצה. שהנושא החברתי יהיה האג'נדה שלו".

אמירה זו של פרץ עוררה קריאות ביניים, ולכן מיהר לומר: "בשם כולנו שלא יהיה אי-הבנות. אני מכבד את החברים שלנו. אני מצדיע להם על מה שתרמו למדינה. למרות המתח צריך גם הומור".

"אין לי ספק", הוסיף פרץ, "כי ההסכם הקואליציוני שלנו יהפוך תוך כמה שנים לתעודת ביטוח. הצלחנו להכניס את כל ההתחייבויות שלנו. אין לי כל ספק שמפלגת העבודה תגיע לבחירות הבאות עם קבלות. הוועדות בכל התחומים זה אנחנו. אנחנו ננהל אותן. אני מקווה שהממשלה תביא את פיתרונותיה בכל התחומים, ובעיקר בתוכנית שהצגנו: 'חופשי ללמוד', למען הסטודנטים".

"אני חייב לומר, כי הדבר הקל ביותר עבורי היה לבוא למרכז ולומר לחברי המרכז: תבחרו אתם את השרים – אני לא בעסק. אבל בואו נאמר את האמת: כשאין אחריות אין גם סמכות". "אני חש כאב גדול על חברי אבישי ברוורמן אשר הבאתי אותו ולא יקבל תפקיד", אמר פרץ והסביר, כי כל השמות המופיעים ברשימתו הם אנשי המפלגה, ואת אנשיו שלו דחק לאחור. הוא הוסיף: "אני מתחייב כי במהלך הקדנציה הזו אבישי ברוורמן יהיה שר. יותר מהר ממה שאתם חושבים".

"שישה מתוך שמונת השרים לא תמכו בי. לא עשיתי חשבון לאף אחד. אני לקחתי את בניה הטובים ביותר של מפלגת העבודה. יש לנו יותר מועמדים טובים מאשר המקומות שיש לנו. יש לנו 15 מועמדים מצויינים. הקואליציה, ההסכמים, הכל בנוי על קואליציה של 84 חברים. במידה וישתנה מבנה הקואליציה, גם מניין השרים ישתנה", הסביר פרץ וציין כי אולמרט היה זה שביקש ממשלה רחבה, למרות שבעבודה ציינו כי אפשר גם ממשלה קטנה יותר: "כדאי שנפסיק להצטייר כמפלגה המחסלת את מנהיגיה. אסור לנו להגיע לממשלה מסוכסכים. אנחנו צריכים להגיע כרשימה מלוכדת".

וילנאי לא שותק על העלבון

מתן וילנאי, המתנגד העיקרי לרשימתו של פרץ ומי שיזם את ההצבעה במרכז העבודה, הביע את מחאתו לנוכח הלגלוג של פרץ על הגנרלים במפלגתו. הוא השיב, בציניות:

"אני חייב לפתוח בהתנצלות – על כך שלפני 30 שנה היו 100 בני ערובה באנטבה, טסתי עם 217 לוחמים והבאנו אותם הביתה. אני מתנצל על זה ואני לא אעשה את זה יותר. אני מתנצל שלפני 40 שנה עם 15 צנחנים ואחרי שהיו לנו 30 הרוגים בתעלה, טסתי למצרים, ביצעתי שם משימה, חזרתי הביתה בלי שריטה והחזרתי את כל החיילים שלי הביתה, והמצרים הפסיקו להרוג חיילים בתעלה. אני לא אעשה את זה יותר.

עמיר, תיזהר: שר ביטחון זו אחריות עצומה. אתה תלמד את הראשי תיבות בעל-פה. אם לא, אני אעזור לך עד האחרון שבהם. ואתה תלמד את זה. ואם לא, לא יהיה לנו ביטחון. אז אל תטעו בעניין של אנשי צבא ולא בעניין שאתה קוראים – 'גנרלים', הרי כולם בסוף רצים למקומות האלה. אז לאט לאט".

"הציבור שיושב פה זו מפלגת העבודה האמיתית", אמר וילנאי. "אני שמח לנוכחות שלכם כאן ורוצה להגיד לכם כמה דברים. הראשון: שלא נטעה בזה. אנו לא עוסקים בעניין השרים. זה לא הנושא המרכזי, אלא זה: איך נראית מפלגת העבודה. על זה אנו יושבים פה, ולא מי שיהיה נציגינו בוועדה לבחירת שופטים... האמינו לי, אנו נמצאים פה כדי לברר לעצמנו מהי מפלגת העבודה ולאן היא הולכת.

"מפלגת העבודה שלנו היא אידיאולוגית, בעלת ערכים, דמוקרטית. לא של 'יסמנים'. לא של איש אחד. זה היה פעם. זה לא קיים יותר, ואנו חייבים את הדיון והויכוח בתוך המפלגה ולא להיבהל מביקורת, וזה יותר חשוב משרים וכל דבר אחר".

"כולכם בימים האחרונים קיבלתם עשרות טלפונים עם הבטחות מפה עד להודעה חדשה... אבל אתם יושבים כאן בגלל עתירה שאני הגשתי. אם היא לא הייתה, הכל היה נראה אחרת. הסיבה היחידה שאנו יושבים פה זה לשמור על מפלגת העבודה. זו הדרישה שלי: שהמרכז יהיה מעורב בכל דבר. שלא נטעה בעניין. אנחנו נכשלנו בבחירות. מ-22 מנדטים ירדנו ל-19... צריך לשאול את עצמנו מדוע זה קרה, וצריך לנתח כיצד מ-15 מנדטים של שינוי אפילו אחד לא הגיע אלינו, וגם לא מהפיצול של הליכוד, אבל כן הופיעה מפלגה סימפטית של הגמלאים...

אם עמיר היה מנצח כפי שכולם רוצים, היה מרכיב ממשלה, אין שום בעיה. זה לא המצב. עמיר לא ניצח, הוא לא רה"מ, הממשלה היא לא ממשלתו, ולכן כל מה שביקשתי זה שמהרכז יתכנס ויקבל את ההחלטה הראויה. זה הכל. והדבר הזה כרגע הולך לקרות. אני אומר לכם במילים פשוטות: אם אנחנו חלילה עכשיו נהיה 'יסמנים' ונשתעבד לאיש אחד, לא נגיע לשום מקום... אני פונה ומבקש – קודם כל להצביע לפי צו מצפונכם".