|
|
שלום. שמעתי אותך מספר על יחס וחמלה בבית חולים. והכל חזר אלי .
מקרה ראשון לפני שבע שנים.אימי אושפזה במחלקה פנימית באיכלוב , עקב מצבה וגילה 83 אושפזה בחדר לטיפול מיוחד. הדבר היה בעוכריה, האחיות שהו מחץ לחדר בניגוד להנחיות. הדבר פגע בטיפול. לאחר שבועיים הדרדר מצבה של אימי והיא הועברה לטיפול נמרץ. בטיפול הנמרץ היא טופלה כשעתיים עד שניתנה לנו האפשרות לראותה. עם כניסתינו לחדר קיבל אותנו אח שגער בנו על מצבה של האם. כשאמרנו שאמא מאושפזת כבר שבועיים בבית החולים. הוא ביקש שנתלונן והוא יעיד שזו האמת. בתמימותי אכן התלוננתי. למחרת התלונה התקשר אלי האח ובתחנונים ביקש שאבטל את התלונה כי הוא עומד בפני פיטורין. בטלתי.
מקרה שני גם באיכילוב.
אחותי חלתה בסרטן ונזקקה לקנביס. לאחר המתנה של שבועיים לאישור שלא הגיע. בעת שליוויתי את אחותי להקרנות ניגשתי למשרד המטפל באישורים לברר מדוע לא קיבלנו את האישור.
יום חמישי שעה 14.00. ניכנסתי למשרד ופניתי לפקידה בשאלה אודות האישור המיוחל. בתחילה סירבה לבדוק, לאחר מילים של שיכנוע הסכימה לבדוק. בדקה ומצאה את האישור. כשהיא מחזיקה את האישור בידה היא אמרה לי. כן זה האישור, אבל אתה לא יכול לקבל אותו. שאלתי למה? תשובתה: אנו מוסרים אישורים רק עד שעה 13.00 ועכשיו שעה 14.00. שאלתי אותה:היום יום חמישי מחר ובשבת סגור איכפת לך שאחותי תסבול פחות יומיים כאבים רק בגלל שלא שלחתם את האישור במועד. היא ביקשה ממני לצאת מהחדר. למזלי נכנסה פקידה נוספת ושאלה במה מדובר. ביקשה ממני לשלם את הסכום שנדרש ומסרה לי את האישור. תאמין לי מר שיפר אני לא אדם אלים ואני מגנה כל אלימות מכל סוג שהוא. אבל הצלחתי להבין את האלימות. ודבר שני. אני מתפלל שלא אצטרך לטיפול בביתי חולים ובפרט בבית חולים איכילוב. אני מאמין שרוב העובדים עושים עבודתם נאמנה, אבל יש כאלה שהחמלה מהם והלאה.
שלום צברי
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
שלום צברי 665
|
|
|