חבר הכנסת, ישראל חסון, מספר 2 במפלגת "ישראל ביתנו" בהנהגת אביגדור ליברמן, מתייחס בחומרה בראיון ל"שלום טורונטו" (גיליון 98, 11 במאי) לפעילות ארגונים פוליטיים החותרים לשנות את אופייה וצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. חסון, שבעבר שימש סגנו של ראש השב"כ, מדגיש את דבקותו בדמוקרטיה הישראלית כערך עליון, ובכלל זה הוא נכון להיאבק עבור חופש הביטוי של כל הזרמים. יחד עם זאת, הוא מציין, כי אין בסיס להידברות עם אישים וקבוצות המצדדים בביטול האופי היהודי והדמוקרטי של המדינה.
נאמן לדרכו שולל חסון, מכל ומכל, את האפשרות שישראל תאפשר את שיבת הפליטים הפלשתינים לשיטחה. הוא תוקף ישראלים התומכים בכך הנוהגים לדבריו בגישה מתחסדת. "היכן היו אנשים אלה עד היום? מי מנע מבעדם לחפש את הפליטים הפלשתינים שגרו במקומות בהם הם מתגוררים ולמסור להם את בתיהם?" - שואל חסון.
בעיניו של חסון, יסודות הסכסוך הישראלי-פלשתיני לאומיים ביסודם והוא מתנהל על אותו חבל ארץ. העולם הבין ששני הצדדים יאלצו בסופו של דבר לחלק את הארץ ביניהם כדי לחיות בדו-קיום. ישראל מוכנה להסכם המבוסס על Win Win Situation, כלומר: הסכם שירצה את שני הצדדים. כל פתרון אחר המושתת על ויתור מוחלט של אחד הצדדים נדון לכישלון מראש.
חסון מציין, כי דרך אוסלו (חסון נטל חלק בניהול המשא-ומתן של הסכם טאבה, הסכם חברון, הסכם וואי והמשא-ומתן בקמפ דייוויד) הביאה "לצערנו" את החמאס להגה השלטון הפלשתיני, ועתה כל שניתן לקוות הוא שבעתיד הצד הפלשתיני יתפכח ויסכים להגיע להסכם שיאפשר דו-קיום.
על הדרישה של ארגונים ישראלים וחברי הכנסת הערבים לאפשר זכות שיבה מידית ל- 300,000 העקורים החיים בישראל, אומר חסון, כי יש לדחות דרישה זו על הסף. הוא מזכיר, כי כפרים ערביים רבים שימשו בסיסים ומפקדות של הכנופיות הערביות במלחמת העצמאות. "רק לאחר שתושבי ספורי ומהלול, שם הייתה מפקדת הצבא הערבי, יתנצלו על רצח בני העמק וישלמו פיצויים למשפחותיהם, רק אז" , הוא מדגיש, "יהיה להם זכות להעלות את עניין השיבה".
בנושא זה הוא מספר על בסיס היכרותו עם התרבות הערבית, כי אצל הפלשתינים נהוג היה שבן כפר אחד התוקף בן כפר אחר היה מוגלה לכל חייו ממקום מגוריו. כפר מנשיה זבדה בגליל הוקם בגלל ריב שכנים בעילוט הסמוכה, שגרם להגליית המעורבים בסכסוך למקום אחר.
חסון סבור שיש לתחום גבול ברור לדמוקרטיה כדי להגן עליה מפני אלה המנצלים אותה לרעה. לדבריו, מדינת ישראל מושכת את הדמוקרטיה עד קצה גבול הליברליזם, והדבר גובל באנרכיה. הדבר בא לידי ביטוי בבחירתם של חברי כנסת אשר אינם משתתפים בטקסי יום השואה והרואים ביום העצמאות "יום אסון לאומי". את הפתרון למצב הנוכחי הוא רואה בקביעת מבחן אזרחות לכל תושבי המדינה, בו יצטרך כל אזרח להישבע אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - אם ברצונו לשמור על זכויותיו כאזרח בעל זכות לבחור ולהיבחר.
בטווח הארוך הוא מצדד בביצוע תיקוני גבול עם הישות הפלשתינית, במסגרתם יועברו ישובים פלשתינים רבים לריבונות פלשתינית. חסון מבקש להדגיש, כי אין מדובר בטרנספר אלא בקביעה מחדש של הגבול במסגרת הסדר מדיני בילטראלי או בהסדר בינלאומי שיכפה על הצדדים. ניסיון של אומות אחרות הוכיח, לדבריו, כי מדינות בהן חיים מיעוטים לאומיים גדולים מתמודדות עם בעיות כבדות של תלכיד פנימי ולפיכך יש לעשות מאמץ עליון להפריד ככל האפשר בין הלאומים.
