בית משפט השלום בעכו גזר (ג', 16.05.06) חודשיים מאסר בפועל על אבו דבי סלים, בגין הרשעתו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין. על-פי העובדות כתב האישום, בראשית שנת 2004, נתפסה ברשותו של הנאשם סכין בעלת להב של 7 ס"מ, תוך כדי שהייתו בכניסה לסניף הביטוח הלאומי בעיר.
בישיבת ההקראה הראשונה בבית המשפט, הודה סלים בהחזקת הסכין, אולם טען כי החזיק בה למטרה כשרה. לדבריו, הוא "... עובד בעסק השייך לאביו וגם מעביר כספים להפקדות. הוא החזיק את הסכין מכיוון שפחד שישדדו אותו".
בית המשפט ראה בדברי הנאשם משום כפירה, והעביר את התיק להוכחות. לאחר שהצדדים הביאו את עדיהם ושאר ראיותיהם, נקבע, שלא עלה בידי הנאשם להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה ולכן הורשע בעבירה שיוחסה לו.
ב"כ המדינה ביקשה מבית המשפט, כי יוטל על הנאשם מאסר בפועל מרתיע, מאסר על תנאי וקנס, תוך שהדגישה את עברו ואת הצורך בענישה מחמירה כדי להלחם "בתת תרבות הסכינאות". הסניגור, לעומתה, ביקש להסתפק בהטלת עונש מאסר על תנאי בלבד, תוך שחזר ופירט את נסיבות המקרה, והדגיש שלא היתה לנאשם כל כוונה לעשות בסכין שימוש פלילי.
שופט בית המשפט, משה אלטר, שקל את טיעוני הצדדים, והגיע למסקנה שאין מנוס מהטלת עונש מאסר על הנאשם, שלא בעבודות שירות, ולו לתקופה קצרה, וזאת למרות נסיבות המקרה, גילו הצעיר של הנאשם, נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי שאינו מכביד וכולל הרשעה קודמת אחת בלבד, בגין עבירות של אלימות כלפי שוטרים, שנעברו בחודש יוני 2002.
"אני סבור שלמיגור תופעת הסכינאות לא די בנקיטת מדיניות של ענישה מחמירה רק כלפי אלה העושים שימוש אלים בסכין, אלא יש להתחיל להחמיר גם בעונשם של אלה המצטיידים בסכין כאשר הם יוצאים מביתם, גם אם לא עשו שימוש אלים בסכין. התופעה של אנשים, ברובם צעירים, חלקם הגדול חסרי עבר פלילי, המסתובבים ברשות הרבים כשהם נושאים סכינים בכליהם, הפכה לנפוצה במדינתנו. עד כדי כך נפוצה, שאפילו צעירים היוצאים לבלות, לרבות במועדוני לילה, נוטלים עמם סכינים לכל צרה שלא תבוא".
ראוי לזכור, הדגיש השופט, שבחלק גדול ממקרי הדקירה, הדוקרים אינם עבריינים, אלא צעירים מן הישוב, שנקלעו למצוקה - כגון מעורבות בקטטה - ואז מיהרו לשלוף את הסכין המצויה בהישג ידם. לעיתים עשו זאת לצורך מה שהם סברו שזו "הגנה עצמית", אולם התוצאות היו קטלניות.
"אין ספק בעיני שאלמלא הסכין היתה כה זמינה, היו חלק ניכר ממקרי הדקירה ותוצאותיהם החמורות נמנעים. לכן על הרשויות האמונות על שמירת החוק ואכיפתו, ובתי המשפט בראשם, לעשות כל שניתן כדי להפסיק את התופעה של נשיאת סכינים ברשות הרבים".
קנסות ועונשי מאסר על תנאי, הטעים בית המשפט, שהוטלו בעבר על העוברים עבירה שכזו, היה בהם, אולי, כדי להרתיע את הנאשם הספציפי עליו הוטלו עונשים אלה, אולם לא היה בהם כדי להרתיע את הרבים.
"לא פעם בעבר הבעתי דעתי כי רק הטלת עונשי מאסר בפועל, ולו לתקופה קצרה ושלא בעבודות שירות, יהיה בהם כדי להרתיע את הרבים. אולי לא יהיה בכך כדי להרתיע את אלה הנושאים עמם סכין מתוך כוונה מראש לעשות בו שימוש לא חוקי, אולם בוודאי יהיה בעונשי המאסר כדי להרתיע את כל אותם צעירים מן הישוב, חסרי העבר הפלילי, הנוטלים עמם סכין ביוצאם מהבית שלא מתוך כוונה לעשות בו שימוש פלילי, אלא רק כדי שיהיה בהישג ידם לעת צרה".
אלה, הוסיף השופט, יחשבו פעמיים בטרם יקחו עמם סכין, אם ידעו שאם ייתפסו כשהסכין ברשותם ברשות הרבים, הם צפויים להישלח לכלא.
"הפחתת מספר נושאי הסכין בחוצות הערים תקטין, לדעתי, לאין שיעור את התופעה של שליפת הסכינים והשימוש בהם כמעט בכל חיכוך אקראי ו/או של מה בכך וכפועל יוצא מזה יפחתו מספר הדקירות, מספר הנפצעים ומספר הנהרגים ממעשי דקירה".
לאור האמור, גזר בית המשפט על הנאשם עונש מאסר לתקופה של חודשיים, מאסר על תנאי של 5 חודשים לתקופה של 3 שנים מהיום, קנס כספי בסך 1,500 שקלים או 8 ימי מאסר תמורתו, וכן הורה על השמדת הסכין.