מרים וייס מרמת-גן טסה ביולי אשתקד עם חברת אל-על לנופש באנגליה. לדבריה, הטיסה יצאה באיחור של 7 וחצי שעות ונגרמו לה נזקים ועוגמת נפש.
וייס תבעה בדצמבר אשתקד את אל-על בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 15,000 שקל.
לטענתה, טסה עם אל-על, ולא בחברת שכר, כדי להימנע מעיכובים. וייס התרעמה שבמטוס נתגלתה תקלה, "וקשה לתאר במלים את הפחד שאחז בי במשך הטיסה, כשאיני בטוחה בתקינות המטוס". וייס הביעה תרעומת שאל-על אינה מחזיקה מטוס חלופי, "ואין מחיר לפחד ולדאגה שליוו אותי במהלך הטיסה".
לדבריה, נחתה בלונדון בשעות הלילה, ולמחרת אל-על הפרה הבטחה להסיעה למרינה. "נאלצתי לדאוג לתחבורה בעיר זרה, דבר שארך שעות רבות. הגעתי באיחור והפסדתי יום הפלגה". וייס הוסיפה שאל-על שילמה את עלות ההסעה.
וייס התרעמה שההפלגה בנהרות אנגליה לא התקיימה כמתוכנן, והתקצרה מ- 6 וחצי ימים לארבעה וחצי ימים. "הייתי אמורה להפליג בתעלות ובנהרות ולא הצלחתי לממש את היעדים".
וייס גילתה שלה ולבעלה יש חברה למתן שירותי רפואה והכנסתם החודשית מסתכמת ב- 200,000 שקל לחודש. "חלקי מסתכם ב- 100,000 שקל בחודש. צא וחשב עלות יום עבודה שבזבזתי בשדה התעופה".
בכתב ההגנה טענה אל-על שהטיסה ללונדון התעכבה בגלל תקלה טכנית, והיא נקטה בכל האמצעים להטיס את הנוסעים בהקדם האפשרי.
"שינויים בביצוע לוח זמני טיסות מחמת סיבות טכניות, שאינן בשליטת חברת התעופה, הן תופעה אפשריות וקיימות בתעשיית התעופה האזרחית, ואין להטיל על הנתבעת אחריות בשל התקלה".
אל-על הדגישה שמרגע קרות התקלה ועד להמראה עשתה מאמץ ניכר לתקן את המטוס, תוך הקפדה על בטיחות הנוסעים, וצמצום נזקים. "הטיסה יצאה לדרכה כשהמטוס מתוקן, והפחד שהתובעת מתארת מופרז ומיותר. כמו כן הענקנו לנוסעים שתי ארוחות".
בדיון בפני השופט אביחי דורון, טענה נציגת אל-על: "כשנוסע מתכנן בצורה מדוקדקת נסיעה, עליו לקחת בחשבון שיהיו תקלות ועיכובים".
השופט קבע בפסק הדין: "אין להקל ראש בעיכוב שנגרם לתובעת על-ידי הנתבעת, עיכוב שגם אם ניתן להסביר אותו באלף ואחת דרכים והסברים, אינו מחויב המציאות".
השופט הדגיש שהתובעת בחרה לטוס עם אל-על כדי להימנע מעיכובים, "ולכן הנתבעת גובה מחירים גבוהים יותר. במקביל מצופה מהנתבעת להחזיק מערך אחזקה ותחזוקה שיצמצם למינימום את התופעות מהסוג שהוזכר בכתב התביעה".
השופט קיבל את טענת אל-על שלוח הזמנים של התובעת היה צפוף ולא מציאותי. "די בעיכוב קליל של חצי שעה בהמראה, כדי להפוך בצורה מוחלטת, את התוכנית שרקמה התובעת לבלתי אפשרית, ואז לא היתה יכולה לתבוע כלל".
לאחר ששקל את טענות הצדדים, ובהתחשב בעובדה שאל-על לא כפרה בעובדה שהסעה מטעמה לא המתינה לתובעת, חייב השופט את אל-על לשלם לתובעת 2,500 שקל בתוספת 500 שקל הוצאות.
התובעת הגישה תביעה בכתב יד, ומומלץ מאוד להגישה מודפסת. יש לשים לב לפער שבין סכום התביעה, המופרז, 15,000 שקל לסכום שנפסק: רק 3,000 שקל.
