בית המשפט העליון מכריז מלחמה על תופעת "הסכינאות" הרווחת בקרב בני הנוער בישראל. בצעד חריג בית המשפט העליון (ד', 13.9.06) הותיר על כנו עונש חמור במיוחד של 12 שנות מאסר בפועל שנגזרו על קטין שהורשע בהריגה בבית המשפט המחוזי בחיפה.
השופטת דבורה ברלינר, שכתבה את פסק הדין, יצאה בחריפות נגד הצטיידותם של בני נוער בסכינים ביציאה למקומות בילוי. "מה לו לנער בן פחות מ- 16 לצאת לבילוי כשהוא מצויד בסכין", תמהה ברלינר שהוסיפה, כי "מדובר בנוהג, שלרוע המזל הפך לנורמה בקרב בני נוער. ואף זאת לרוע המזל, המרחק בין סכין המצוי בכיס - לבין שליפתו, הוא קצר ביותר והתוצאות הטרגיות אינן מאחרות לבוא".
ראשיתה של הפרשה בליל ה- 1.6.02, אז שהה הקטין שהיה בן 15 יחד עם חבריו ברחוב מיכאל חזני בחדרה. למקום הגיעה קבוצת צעירים נוספת ובהם אנטון פשייב, בן ה- 18. בין השניים, שלא הכירו זה את זה קודם לכן, התפתחה קטטה שמהר מאוד הסלימה לכלל חילופי מהלומות. במהלך הקטטה שלף הקטין סכין ודקר את פשייב דקירה אחת שעברה דרך הריאות והלב מקדימה אחורה, מימין לשמאל ומלמעלה למטה, דקירה שהביאה למותו של פשייב.
בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את הקטין בהריגה וגזר עליו 14 שנות מאסר, מתוכן 12 לריצוי בפועל. הקטין ערער באמצעות סנגורו עו"ד יורם שפטל לבית המשפט העליון על חומרת עונשו.
שפטל טען בערעור בין היתר, כי בית המשפט המחוזי לא התחשב במתן העונש בגילו הצעיר של הקטין. עוד טען הסניגור, כי בפני בית המשפט הוצגו 45 גזרי דין אחרים בנסיבות דומות ובהם רף הענישה היה פחות בהרבה.
השופטת ברלינר דחתה את טענותיו של שפטל וקבעה כי אומנם קטינות היא אכן נסיבה משמעותית שיש להתחשב בה, אולם, כיוון שמדובר בעבירה שכיחה בין בני נוער, המשקל שניתן לתת לגילו של המערער הוא מוגבל.
ברלינר הדגישה בפסק הדין, כי "לצד ענישתו הספציפית של המערער, הענישה צריכה לשדר מסר ברור וצלול דווקא לקבוצת הגיל אליה משתייך המערער, ושמא, יהיה בכך כדי למנוע את האירוע האלים הבא".
לעניין טענתו של שפטל לגבי הגשת גזרי דין רבים בהם רף הענישה היה מקל יותר, כתבה ברלינר את הדברים הבאים המלמדים גם על עריכת הדין בעידן הטכנולוגי. "אין רבותא בהגשת רשימה של 45 פסקי דין ואף יותר מכך", כותבת ברלינר המוסיפה, כי "כל שנדרש הוא לחיצה אחת על מקשי המחשב והרשימה מוכנה להגשה".
לגופו של ענין כתבה השופטת כי פסקי הדין שהובאו בפני בית המשפט "אינם רלוונטיים ואינם דומים בנסיבותיהם לנסיבות התיק הנוכחי".
היות שכך, נקבע כי ערעור הקטין יידחה והוא יישלח לרצות 12 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. עם זאת, קבעו השופטים, כי בהתאם להמלצת תסקיר שירותי המבחן, ישולב הקטין בין כותלי הכלא במסגרת שיקומית.
