"רמת החיים בישראל בירידה"

"כבר היום ניתן לקבוע, כי העשור הראשון של המאה ה-21 יירשם בהיסטוריה כעשור האבוד של החברה הישראלית". זוהי הטענה המרכזית שהוצגה על-ידי מרכז אדוה אשר הציג (יום ג', 14.11.06) בכנסת את הניתוח השנתי של הצעת תקציב המדינה. זוהי השנה העשירית ברציפות שמרכז אדוה מקיים סדנה בנושא תקציב המדינה בכנסת. השנה שימש ח"כ חיים אורון כיושב-ראש הכינוס.

לטענת מרכז אדוה, העשור הוא "העשור האבוד" משום שתקציב 2007, יחד עם התחזית לתקציב 2008, מתבסס על קיצוצים בשירותים החברתיים, המצטרפים אל קיצוצים שנעשו כבר בשנים 2004-2001. ב-2001, התקציב החברתי לנפש עמד על 13,301 ש"ח; ב-2007 הוא יעמוד על 11,679 ש"ח לנפש - 12% פחות.

לפי הדוח, בה בעת שתקציב השירותים החברתיים נשחק, תקציב הביטחון גדל. בין 1989 ל-2007, תקופה בה התרחשו שתי האינתיפאדות ומלחמת לבנון השנייה, קיבל משרד הביטחון תוספות ייחודיות (מעבר לתקציב הרגיל) בסך כולל של 37.4 מיליארד ש"ח. ב-2003 ו-2004, התוספות בגין האינתיפאדה הגיעו לשיעור של כ-12% מתקציב הביטחון השוטף; ב-2007, התוספת בגין מלחמת לבנון השנייה תגיע לכ-9.5% מן התקציב השוטף.

מרכז אדוה טוען, כי החברה הישראלית משלמת מזה זמן מחיר כבד וארוך-טווח על מדיניות העושה שימוש רק באחד הכלים העומדים לרשות המדינה ביחסיה עם שכניה - הכלי הצבאי. כך בסוגייה הפלשתינית וכך בסוגייה הלבנונית. מרכז אדוה מכנה מדיניות זו "מדיניות מקובעת ולא יצירתית".

על-רקע מדיניות זו, כאשר משרד האוצר מבטיח כי הפערים החברתיים יצומצמו בעקבות ארבע שנות צמיחה רצופות, מדובר ב"הבטחה חלולה", לדבריהם. לדברי מרכז אדוה, במבט לעתיד, תקוותה של החברה הישראלית טמונה במעבר למדיניות יצירתית יותר, החותרת לפתרונות ולהסדרים מדיניים - יותר משהיא טמונה בצמיחה כלכלית גרידא.

"רמת החיים בירידה"

עוד מגלה מרכז אדוה, כי מאז 2001 יש שחיקה מתמדת בתקציבי שירותים שהם חיוניים הן להעצמת החברה והן לצמיחה כלכלית עתידית. תקציב שעות התקן (שעות הוראה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים) ב-2007 יהיה נמוך ב-16%, בחישוב לתלמיד, מזה של 2001; תקציב ההשכלה הגבוהה יהיה נמוך ב-15%, בחישוב לסטודנט. תשלומי המוסד לביטוח לאומי עמדו ב-2006 על 44.4 מיליארד ש"ח - לעומת 48.8 מיליארד ש"ח ב-2001. שחיקה משמעותית נרשמה גם בתקציבי הפיתוח של מערכות החינוך והבריאות, בתקציב ההכשרה המקצועית ובמענקי המחקר ופיתוח.

לדברי הדוח, "לא זו בלבד שרמת החיים של ישראלים רבים מצויה בירידה, כפי שניתן לראות בהצטמקות המעמד הבינוני והגידול בעוני, החברה הישראלית אינה משקיעה די הצורך בדורות העתיד, כפי שניתן לראות בשחיקת תקציבי החינוך וההשכלה הגבוהה".

תעשיית ההיי-טק, לעומת זאת, מובילה את הייצוא התעשייתי. בעשור האחרון, עמד קצב הצמיחה השנתי של התעשיה על כ-12%, לעומת כ-5% בשאר רכיבי הייצוא התעשייתי. מרכז אדוה מבהיר שיחד עם זאת, תעשיית ההייטק מעסיקה רק 4.6% מכלל השכירים.

לדברי הדוח, התחום היחיד, כמעט, שבו נרשם גידול בהשקעות הממשלה הוא תחום התשתיות, ובעיקר תשתיות התחבורה. מרכז אדוה מציין את התחום לטובה.

האלטרנטיבות שמציע מרכז אדוה הן: הקפאת הפחתת המיסים הישירים, העלאה חד-פעמית של מס החברות, מחויבות רב-שנתית להשקעה בחינוך ובהשכלה גבוהה, הגבלת הגידול בתקציב הביטחון ואימוץ מדיניות איזורית יצירתית, החותרת להסדרים מדיניים.