אנשים מבוגרים הנוטים לסבול ממצוקה נפשית עלולים להיות בסיכון גבוה לפתח דמנציה, כך עולה ממחקר חדש.
חוקרים גילו כי גברים ונשים מבוגרים שסבלו מלחץ כרוני נטו לפתח דמנציה לפני שמתו יותר מאנשים עם רמות לחץ נמוכות. עם זאת, הלחץ לא נמצא קשור לפלאק ולשינויים אחרים במוח האופייניים למחלת אלצהיימר ולצורות אחרות של דמנציה.
ההשלכות, לדברי החוקרים, הן כי לחץ מתמשך עלול לתרום לדימנציה בדרכים ייחודיות, למרות שעדיין הן אינן ברורות. הממצאים פורסמו בעיתון "רפואה פסיכוסומטית".
המחקר כלל קבוצה של כמרים ונזירות קתוליים מבוגרים שמעקב אחר מצב בריאותם נעשה מאז שנת 1994. עם התחלת המחקר, מילאו המשתתפים שאלונים לגבי מספר אמצעי מדידה ללחץ כרוני - רמות הנוירוטיות, נטייה לחרדות ותסמינים של דיכאון.
במהלך תקופת המחקר, 219 ממשתתפי המחקר מתו ועברו ניתוח שלאחר המוות במוחם, כולל 95 שאובחנו עם דמנציה לפני מותם. כמעט כל ניתוחי המוח הראו מידה מסויימת של ראיות לחריגות המסמלת דימנציה - לעיתים קרובות הצטברות פרוטאין הידוע כפלאק או פקעיות חוטיות.
החוקרים גילו כי בעוד רמות גבוהות של לחץ נמצאו קשורות לסיכון גבוה לדמנציה, הלחץ לא נמצא קשור לרמת הפתולוגיה במוח הקשורה לדמנציה.
החוקרים, מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת "Rush" שבשיקגו, אמרו כי עובדה זו מראה כי מצוקה נפשית לאורך זמן עשויה לתרום לדמנציה על-ידי מנגנון שונה.
לא ברור עדיין מהו המנגנון אך מחקרים שנעשו בבעלי חיים הצביעו על כמה אפשרויות. בעלי חיים שהיו נתונים למצבים מלחיצים הראו ניוון של המוח ושינויים אחרים באזורים מסויימים במוח, יחד עם ליקויי למידה וזכרון - מה שמראה כי מצוקה נפשית לאורך זמן יכולה להיות בעלת השפעות דומות גם בבני אדם.
במידה ומחקר עתידי אכן יוכיח זאת, הוא יפתח את הדלת בפני דרכים חדשות להאט או להוריד את הסיכון לדמנציה. "במידה ומחקרים אלו בבעלי חיים נכונים, הרי שמדובר בשימוש מעשי עצום", כתבו החוקרים, והוסיפו כי ישנן דרכים להפחית באופן פוטנצליאלי את ההשלכות של מצוקה נפשית על המוח, מתרופות נוגדות דיכאון ועד התעמלות.
