|
|
|
|
בית המשפט על הוראת סימון המחירים:
|
|
|
|
| "הוראת החוק חד-משמעית וברורה ובבסיסה אינטרס צרכני לאפשר תנאי מסחר ושיווק הוגנים" | |
|
|
|
|
בית המשפט השלום בתל אביב-יפו הרשיע (18.2.07) סוחר תל אביבי, אשר לא הציג מחירים בחנותו, וגזר עליו קנס בגובה 10,000 ש"ח והתחייבות שלא לעבור עבירה דומה במשך שנתיים.
השופטת דורית רייך שפירא פסקה כי סירוס ידגארי, בעליה של חנות "ארנקי ראשון" בת"א, בה הוא מוכר תיקים ואביזרים שונים לקהל הרחב, הציג בדצמבר 2005, בחלון ראווה את מרכולתו, מבלי שנלווה תג מחיר לכל מוצג ומוצג. ידגארי הודה שעשה כן, למרות שכשנה קודם לכן קיבל הדרכה מפקחי המשרד למסחר ותעשיה על ההוראות שבחוק והחובה לכבדן. בהתאם להודאתו, הורשע.
בית המשפט פסק כי מדיניות הענישה חייבת להוציא מהכוח אל הפועל את התכלית שבבסיס העבירה. על-מנת להשיג תוצאה ראויה שיהיה בה לחנך ולהרתיע את הנאשם הספציפי והעבריינים בכוח חייבת להיות פרופורציה בין פסק דינו של בית המשפט, לקביעה העונשית שבחוק.
העובדה היא שהמחוקק מצא לנכון, ביחס לעבירת אי הצגת המחירים, לאפשר סיומו של הליך פלילי גם על דרך תשלום קנס מנהלי. מחד, נאשם המקבל על עצמו את האחריות לעבירה ומוכן להודות בדרך מקוצרת שיהיה בה לחסוך ממשאבי ציבור וכך מתאפשר לו ליהנות מתוצאה מקלה. מנגד, נאשם שאיננו מוכן ללכת במסלול הזה גורם להפעלת המערכת להתמשכות ההליכים, והוצאות גדולות ובסופו של יום מורשע בדינו, נכנס למסגרת החוק ונענש בהתאם להוראות שבחוק.
לאור העובדה שידגארי בחר שלא להסכים להודות ולשאת בקנס המנהלי, ובחר להישפט מבלי שהיתה לו הגנה כעולה מדברי בית המשפט, השופטת לא אפשרה לו ליהנות מגזר דין במתווה של קנס המנהלי.
בית המשפט, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, נאות לצאת מהנחה כי העבירה על החוק בוצעה על-רקע תחרות עסקית. אולם טענה זו, קבע, אינה יכולה לשמש כהגנה. "הוראת החוק חד-משמעית וברורה ובבסיסה אינטרס צרכני, לאפשר תנאי מסחר ושיווק הוגנים".
אף על-פי שבית המשפט הכיר בצורך להחמיר מאוד בקנס שיש להשית על הנאשם, השופטת גזרה את הדין כשהיא מתחשבת בנאשם הספציפי ובנסיבותיו האישיות. בית המשפט מצא את עברו הנקי של ידגארי ואת עובדת הודאתו בהזדמנות הראשונה שהגיע לבית המשפט, כנסיבות מקלות.
בית המשפט גזר על ידגארי 10,000 ש"ח קנס, וחתימה על התחייבות על סך 20,000 ש"ח, שבמשך שנתיים לא יעבור את העבירה שבה הורשע.
