מאסר לסרבן גט שהתפרע בבית הדין הרבני

בית המשפט העליון לא התערב (20.2.07) בהחלטתו של בית הדין הרבני לשלוח למאסר של משך שבעה ימים, אדם אשר התפרע והפריע למהלכו של דיון. נשיאת בית המשפט העליון מצאה, כי אף שאין ההחלטה לשלוח את המתדיין למאסר קצר בכל פעם, דרך המלך, פעל בית הדין הרבני בסמכות.

בהחלטתו מיום 14.2.07 ציין בית הדין הרבני כי המבקש הפריע במידה רבה לדיון שהתנהל לפניו. עוד נאמר בהחלטה כי אף לאחר שהבעל הוזהר מספר פעמים שעליו לחדול מהתנהגותו הבלתי ראויה, הוא המשיך להתפרץ ולהשתולל, עד אשר בית הדין נאלץ להפסיק את הדיון והדיינים יצאו מן האולם. משסרב הבעל לצאת מן האולם, חרף ניסיונות המאבטח להוציאו, החליט בית הדין להורות על מעצרו למשך שבעה ימים.

הנשיאה, לאחר שעיינה בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי ביום 14.2.07, ציינה כי הצטיירה תמונה קשה באשר להתנהגות המבקש; המבקש התפרץ מספר פעמים, בכה, צעק ומנע מבית הדין לנהל את הדיון ולשמוע עדים. כך, במהלך העדות של בתו הבכורה התפרץ המבקש וצעק: "תקחו אותי לבית סוהר, תקחו אותי לבית סוהר. אפילו אם יתלו אותי כמו סדאם חוסיין אני לא אתן גט לאשה." בהמשך אמר: "אני לעולם לא אתגרש. חבל על הזמן."

המבקש, אף שבית הדין הזהירו כי במידה וימשיך להתפרע, ישלח למאסר, נשכב על הארץ והשתולל. עוד עולה מעיון בקטעי העדויות שתועדו בפרוטוקול הדיון, כי לטענת המשיבה ובנותיה המבקש נקט באלימות קשה כלפיהן, ואף איים על חיי המשיבה. בנוסף, מתוארת נטייתו של המבקש לאבד שליטה ועקשנותו וכן, רצונו למרר למשיבה את חייה, ככל שתבקש להיפרד ממנו.

הבעל טען כי התנהגותו המבישה שתוארה בפרוטוקול הדיון נובעת מהלחץ הנפשי שבו הוא נמצא ומהתסכול שהוא חש במהלך הדיונים בבית הדין הרבני האזורי, בהיותו חסר ייצוג משפטי. לאחר שגולל בפני בית המשפט העליון את גרסתו החל המבקש לבכות, להרים את קולו ולהטיח האשמות באשתו. בנוסף ציין, כי אין הוא מוכן ליתן למשיבה גט וכי הוא מוכן ללכת לבית הסוהר בגין סירובו.

באת-כוח האישה, עו"ד סימונה חיים, ציינה כי בית הדין הרבני האזורי הטיל על המבקש עונש בשל התפרעות בבית הדין גם בעבר, אך המבקש בשלו, ממשיך להתפרץ במהלך הדיונים ולהפריע לניהולם התקין. לשיטתה, אין לשנות מהחלטת בית הדין הרבני האזורי.

בא-כוח המדינה, עו"ד אבי וסטרמן, טען כי אין להתערב בהחלטת בית הדין הרבני שכן אין להשלים ולקבל התנהגות בלתי נסבלת מהסוג שהפגין המבקש ויש להטיל סנקציה בגינה. עוד טען כי החלטת בית הדין הרבני ניתנה בסמכות; לאחר שבית הדין דרש מהמבקש לחדול מהתנהגותו הלא ראויה ואף הזהירו מפני האפשרות שישלח למאסר, וכן, שתקופת המאסר שהטיל בית הדין הרבני סבירה בנסיבות העניין.

הנשיאה פסקה כי אכן עולה שהמבקש, בהתנהגותו, הפריע לקיום הדיון בפני בית הדין הרבני האזורי. כפי שעולה מעיון בפרוטוקול, התנהגותו באולם הדיונים היתה בוטה ופרועה ולא אפשרה קיום הדיון. בית הדין הזהיר את המבקש מפני האפשרות שישלח למאסר אם ימשיך להפריע וללא הועיל.

בנסיבות אלה, פסק בית המשפט העליון, החלטת בית הדין לשלוח את הבעל למאסר, ניתנה בסמכות.

חיזוק לענישה זו מצאה הנשיאה בהשתלשלות העניינים הקודמת במקרה. עולה כי התנהגותו בדיון שהתקיים ביום 14.2.07, דומה מאוד להתנהגות שבגינה הוטל עונש המאסר הקודם ביום 30.6.05. מכאן מצא בית המשפט, שהמבקש אינו לומד את הלקח ואינו מפנים כיצד עליו להתנהג בפני בית דין, על אף קיומו של עונש מאסר על תנאי שהוטל עליו בגין אותה התנהגות. בהתחשב בהתנהגותו הפרועה והמאיימת של המבקש ובכך שמדובר בתופעה חוזרת, אין לומר כי האמצעי שהטיל בית הדין הרבני מופרז ובלתי מידתי.

בשולי הדברים אמרה הנשיאה, שליחת המבקש למעצר באופן חוזר ונשנה, עקב התפרעויותיו בדיונים המתקיימים בפני בית הדין הרבני אינה "דרך המלך" לטיפול במקרה קשה כמו זה שלפנינו. בית המשפט המליץ כי נוכח מורכבותו של המקרה, מן הראוי שבית הדין הרבני יטפל במקרה זה ובבקשה שהוגשה למאסרו של הבעל בין סירובו לתת גט לאשתו, בהקדם האפשרי.

הנשיאה לא התערבה בהחלטת בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע והותירה את עונש המאסר על כנו.