השופטת שריר עתרה נגד הנשיאה בקנשטיין

כאן החל לטענת השופטת השריר הליך הדחה שבוצע "בבושת פנים ומאחורי גבה". כך למשל תיארה בעתירתה כיצד הוטעתה לחשוב כי במהלך שהותה בשבתון תוחלף באופן זמני על-ידי השופט שנהב וכי תפקידה כסגנית הנשיאה מובטח לה עם שובה. לדבריה, ביום 13.7.05 במהלך טקס הרמת כוסית שהתקיים בבית המשפט בהרצליה לכבוד סיום שנת המשפט זכתה לברכתה האישית של הנשיאה בקנשטיין אשר איחלה לה, כי "תאגור כוחות ותחזור לתפקידה בכוחות מחודשים".

לטענת השופטת שריר, רק בדיעבד התברר לה כי באותו מועד כבר היה מנוי וגמור עם הנשיאה בקנשטיין להדיחה מתפקידה.

בהמשך העתירה מתוארת סיטואציה משפילה במיוחד, לפיה עת שבה השופטת מחופשה בת שבוע גילתה להפתעתה כי יומנה פנוי מדיונים וכי השופט שנהב (מחליפה) הורה להוציא את כל התיקים שבטיפולה במטרה להעבירם לשופטים אחרים. לטענתה, עובדי המזכירות היו אלה שהודיעו לה כי השופט שנהב מונה לסגן נשיאת בית משפט השלום בתל אביב.

בעקבות אירועים אלו נפגשה ביום 13.9.05 השופטת שריר עם נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, שהופתע לשמוע כי אפילו עורכי הדין המופיעים בפניה ידעו על הדחתה עוד בטרם הובא הדבר לידיעתה. הנשיא ברק הבטיח כי יברר את העניין, ואולם בפועל לא עשה כן ואף לא הגיב לפניות מאוחרות יותר באמצעות הטלפון והדואר האלקטרוני.

ביום 1.11.06 פנו עורכי הדין זהר ובר-נתן לנשיאת בית המשפט העליון הנכנסת, השופטת דורית ביניש וביקשו לפעול למען תיקון העוול אשר נגרם לשופטת שריר והשבתה לתפקידה הקודם.

ביום 26.11.06 נפגשה השופטת עם הנשיאה ביניש שהבהירה כי אילו היתה בתפקידה בעת קרות האירועים היו הדברים מתגלגלים אחרת, אבל כעת קשה לתקנם. עם זאת ביקשה שהות לטפל בעניין. עם חלוף הזמן הבהירה השופטת שריר בשיחה נוספת שקיימה עם הנשיאה ביניש כי אין מנוס מפרישתה. הנשיאה שהחמיאה לתפקודה ביקשה שלא תחפז להסיק מסקנות, כיון שפנייתה עדיין לא נדחתה. דא עקא שעד ליום (18.3.07) לא נתקבלה כל תשובה מטעם הנשיאה ביניש.

השופטת מוסיפה בעתירתה כי הודחה מתפקידה: מאחורי גבה, תוך שהנימוקים לכך "יוצרו" לאחר מעשה, מבלי שידעה כי יש כוונה בכלל להדיחה ומבלי שניתנה לה האפשרות להתגונן מפני הטענות נגדה.

בסוף עתירתה מבקשת השופטת שריר, כי "מערכת המשפט הקובעת סטנדרטים גבוהים להתנהלות ציבורית ומנהלית ודורשת מן הרשויות השונות לעמוד בהן, תעמוד בדרישות אלה לפחות כמו הרשויות האחרות ולא פחות מכך. במקרה דנן כשלו המשיבים בעניין זה, מה שמחייב את ביטול החלטתם והשבתה לתפקידה בבית משפט השלום בהרצליה".

כעת נותר לראות כיצד יתמודדו צמרת המערכת השיפוטית ושופטי בית המשפט העליון בפרט עם תפוח האדמה הלוהט שהונח לפתחם על-ידי אחת מבשרם.

נדמה כי גם במידה והעותרת "תשוכנע" למשוך את עתירתה – טענותיה תמשכנה להדהד לאורך זמן בקרב הקהיליה המשפטית, ואולי אף בקרב הציבור הרחב שמתבקש לרכוש אמון למערכת השיפוטית. אותה מערכת האמורה להתנהל בהתאם לעקרונות הצדק היושר וההגינות.

ביום 26.6.06 פנתה השופטת שריר, באמצעות עורכי דינה - אלי זהר וצבי בר-נתן, אל הנשיא ברק ואל השופט אוקון וביקשה את עזרתם. השופט אוקון ביקש את תגובת הנשיאה בקנשטיין אשר העלתה מספר טענות כנגד השופטת שריר אשר חייבו לשיטתה, את הדחתה: פיגורים במתן פסקי דין, עיכובים במתן פסקי דין בבית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה ועוד.

ביום 14.8.06 העבירו עורכי הדין זהר ובר-נתן לשופט אוקון את התייחסותה של השופטת שריר, אשר לטענתה סותרת, באופן ברור וחד-משמעי, את כל טענותיה של הנשיאה בקנשטיין. כך למשל צורפו לעתירה נתוני פעילות התיקים במחוז תל אביב בשנים 2004-2005, ומהם עולה כי קצב הטיפול בתיקים המובאים בפני השופטת שריר הינו מן המהירים במחוז תל אביב. לטענת השופטת שריר, "כל טענותיה של הנשיאה בקנשטיין במכתבה יוצרו בדיעבד, בכדי לתרץ את הדחתה השרירותית והפגומה".

ביום 11.6.01 ביקשה השופטת שריר לצאת לחופשת שבתון בת חמישה חודשים מיום 1.9.05 ועד ליום 1.2.06. מספר ימים לאחר מכן אושרה הבקשה על-ידי הנשיאה בקנשטיין והנהלת בתי המשפט.

במהלך חודש פברואר 2005, כמעט ארבע שנים לאחר אישור השבתון, פנתה הנשיאה בקנשטיין לשופטת שריר בבקשה שזו תקצר את חופשתה, הואיל ובאותה עת שתי רשמות מבית משפט השלום בהרצליה אמורות היו לצאת לחופשת לידה. השופטת שריר, אשר לטענתה המתינה זמן רב בכדי להוציא לפועל את תקופת השבתון, לה היתה זקוקה בכדי להשלים את לימודי התואר השני שלה במסגרת תוכנית מיוחדת לשופטים, עמדה על זכותה לממש את חופשתה, אולם הסכימה לדחותה בכחודש ימים.

ביום 7.3.05 הודיעה הנשיאה בקנשטיין כי מועדי השבתון שאושרו לה מראש יכובדו - וזאת מבלי להסתיר את מורת רוחה מחוסר צייתנותה של השופטת שריר.

השופטת שריר חזרה על הצעתה לדחות את יציאתה לשבתון בחודש וביקשה לקיים פגישה עם הנשיאה בזון הלשון "לצערי בפגישותינו האחרונות האוירה היתה עכורה ולאו דווקא בשל נושא השבתון. היחסים בינינו יקרים לי מאוד ואשמח אם תיאותי להיפגש עמי על-מנת ליישר ההדורים."

הנשיאה בקנשטיין דחתה את ההצעה האמורה בציינה, כי "אין ליישר הדורים מקום שלא קיימים ואין בין האמור לעיל לבין יחסים אישיים ולא כלום. כל כולו- עבודה ותו לא".

השופטת שריר, אשר הבינה את המתרחש תחת אפה ואת משמעותה של ה"החלפה", ניסתה לתאם באופן מיידי פגישה עם הנשיאה בקנשטיין, אולם הנשיאה שהתה בחו"ל. כשפנתה לשופט שנהב והביעה פליאה על כך שלא יידע אותה בדבר ההתרחשויות נמסר לה מפיו כי הנשיאה אסרה עליו לשוחח עמה. עם זאת השופט שנהב "הסכים" לספר לה "משל" אודות שופט (בדימ.) אשר חזר מתקופת מחלה וגילה כי שמו הוסר מדלת לשכתו וכי גם חפציו האישיים פונו ממנה.

כשהיא המומה מן ההתרחשויות נפגשה השופטת שריר עם השופט אוקון (מנהל בתי המשפט דאז) שהופתע בעצמו למשמע הדברים. בהמשך עתירתה מציינת השופט שריר כי נודע לה שביום 21.8.05 התקיימה לכאורה פגישה בה נכחו הנשיאה בקנשטיין, השופט שנהב והשופט אוקון, והועלו בה טענות קשות נגד התנהלותה אז גם הוחלט על מינוי של השופט שנהב כסגן הנשיא בהרצליה.

בעתירתה מציינת השופטת שריר, כי ככל שאכן התקיימה פגישה כזו, הדבר משקף את התנהלותם הנפסדת ומנוגדת לכל דין ונוהג של המשיבים, אשר כבר דנו דין וחרצו משפט, אולם המשיכו להעמיד פנים כאילו לא חל כל שינוי במעמדה והיא תחזור לכהן בבית משפט השלום בהרצליה.

לדבריה, ביום 24.8.05 ביקש ממנה השופט שנהב לפנות את לשכתה ולארגנה לפינוי על-מנת לאפשר מעברו של שופט אחר ללשכה. ואכן כעבור חמישה ימים הופתעה לגלות כי כל החפצים שהיו בלשכתה כבר נארזו ונחתמו בארגזים.

בהמשך לאמור ובהמלצת השופט אוקון, פנתה השופטת שריר לנשיאה בקנשטיין וביקשה להיפגש עמה לצורך "ליבון העניינים". לקראת סוף הפגישה החמיאה הנשיאה לשופטת שריר בהיותה "שופטת הנזיקין הטובה ביותר בארץ" ואף אמרה כי "איננה מבינה מאין נובע רעיון ההדחה שעלה בראשה של השופטת שריר". הפגישה בין השתיים הסתיימה בנשיקה. כך המשיכה השופטת את תקופת השבתון, כאשר היא סומכת על ההבטחה לפיה אין כל כוונה להדיחה וכי היא עתידה לשוב לתפקידה כסגנית נשיאת בית משפט השלום בהרצליה.

בנסיבות אלה מציינת השופטת כי נדהמה כאשר ביום 15.1.06 הודיעה לה הנשיאה בקנשטיין באמצעות הודעת דוא"ל בת שורות אחדות כי תכהן כשופטת שלום בתל אביב ולא תשוב לתפקידה כסגנית הנשיאה בבית משפט השלום בהרצליה. בצר לה, נוכח העוול שנגרם לה לטענתה, פנתה אל נציגות השופטים לשם קבלת עזרה. בהתאם להמלצת הנציגות נפגשה פעם נוספת עם הנשיאה בקנשטיין בנוכחות השופט עזרא קמא כמגשר, אך ללא הועיל.

לטענת השופט שריר השתלשלות האירועים הנ"ל מעידה על שרירות הלב והמניעים הזרים אשר הביאו להדחתה הבלתי מוצדקת, כמו גם על הפגמים הרבים והלבנת הפנים אשר היתה כרוכה בה.