הפרקליטות הצטרפה (יום ב', 01.10.07) לעותרים פלשתינים ולשלום עכשיו בדרישה להורות על פינוי מיידי של משפחות יהודיות מחנויות בשוק בחברון.
בין היתר טוענת הפרקליטות כי עיכוב הפינוי "עלול להתפרש כחולשת השלטון בעיר חברון, ככניעה למעשים חד-צדדיים והוא אף עלול לעודד פלישות נוספות בעתיד".
תשובת הפרקליטות הובאה במסגרת עתירה שהוגשה נגד עיכוב ביצוע פינוי משפחות יהודיות מהשוק בחברון, החלטה שהתקבלה על-ידי ועדת ערר צבאית. זאת עד לבירור טענות בנוגע לבעלות על הנכסים. בתגובה מותחת הפרקליטות ביקורת קשה על החלטת הוועדה ומכנה אותה "בלתי סבירה בצורה קיצונית" ו"פגיעה בשלטון החוק".
בסיס המחלוקת בין העותרים הפלשתינים עבד אל ג'אוד מוחמד יוסף אל עוויווי, עבד א-ראז עבד אל רני אל עוויווי ותנועת שלום עכשיו לבין עמותת מחדשי הישוב היהודי בחברון נוגעת לבעלות על מבנים בשוק "אל-חיסבה" בחברון. מדובר בחלקה שהיתה רכוש יהודי ו"שנרשמה בספרי המס בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת על שם ניסים עזרא ויעקב עזרא".
עוד נמסר כי "בתקופת השלטון הירדני נוהלו החנויות המדוברות על-ידי האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב ובשנות ה-60 של המאה הקודמת הוספה על כך הערה מתאימה בספרי המס".
לאחר מלחמת ששת הימים "נכנס הממונה על הרכוש הממשלתי הישראלי לנעליו של האפוטרופוס הירדני והמשיך את חוזי השכירות הירדנים עם שוכרים פלשתינים של החנויות...נמסר כי באותה עת זכו השוכרים למעמד של 'דיירים מוגנים'".
המדינה טוענת כי החנויות הן רכוש ממשלתי בניהול האפוטרופוס הממשלתי ולעותרים הפלשתינים יש "זכויות דיירות מוגנת". עוד טוענת כי העמותה עשתה דין לעצמה ופלשה ללא היתר לחנויות.
העמותה טוענת מנגד כי מדובר ברכוש יהודי מלפני הכיבוש הירדני וכי קיבלה ייפוי כוח מיורשי הבעלים היהודיים המקוריים יוסף עזרא להכנס לנכס. לטענתם הם פנו מספר פעמים לקבלת היתר להכנס לחנויות אך לא קיבלו התייחסות. עוד טוענת העמותה באמצעות באי-כוחה עוה"ד משה גליק ודורון ניר צבי כי מאז חתימת הסכם השלום עם ירדן מחוייבת ישראל להחזיר את הרכוש היהודי "הגזול" מידי האפוטרופוס לידי בעליו היהודיים.
הסכסוך הגיע לדיון בוועדת הערר הצבאית אשר עיכבה בצו את הפינוי וקבעה כי "תוקפו של צו הביניים יותנה בחתימת הפולשים על התחייבות לפיה במידה והערר יידחה הן מתחייבים לפנות את הנכס ולא לאפשר לאחרים להכנס במקומם".
השוכרים הפלשתינים, שלום עכשיו הגישו עתירה נגד עיכוב הפינוי, אליה הצטרפה הפרקליטות. לטענת הפרקליטות בהחלטה הוועדה לא לקחה בחשבון את הסיכויים הקלושים של הערר וגם את הפגיעה בשלטון החוק בחברון ולפיכך מדובר בהחלטה "בלתי סבירה באופן קיצוני". לטענת הפרקליטות החלקה "לא שוחררה לבעליה המקוריים והיא מנוהלת כיום על-ידי הממונה על הרכוש הממשלתי...זאת ועוד בחנויות הקיימות גם זכויות לצדדים שלישיים (זכות הדיירות המוגנת של הסוחרים הפלשתינים)".
כמו כן, צו המניעה הוא עיכוב "העלול להתפרש כחולשת השלטון בעיר חברון, ככניעה למעשים חד-צדדיים והוא אף עלול לעודד פלישות נוספות בעתיד והעמותה אף אינה מסתירה את כוונותיה בעניין זה תוך התעלמות מופגנת מהוראות הדין ומהחלטות של הרשויות המוסמכות".
העמותה בתשובתה לתגובת הפרקליטות מאשימה את המדינה בהתעלמות מוחלטת מבעלי הנכס היהודים, "שנושלו ממנו אך ורק בשל היותם יהודים, ואשר במשך כל שנות השלטון הבריטי והכיבוש הירדני, המשיכו לשמור על שטרות הקניין, מתוך תקווה ואמונה שבבוא היום מדינת ישראל תחזור לחברון, ותחזיר להם את רכושם השדוד".
העמותה טוענת כי האפוטרופוס כשל במילוי תפקידו שהוא בין היתר שלא להשאיר את הנכס "ריק ושומם", ו"לנהל את הנכס תוך התחשבות, ככל הניתן, ברצון הבעלים המקוריים".
עוד טוענת העמותה כי למעשה החנויות הללו כלולות ברשימה של כ-280 חנויות, שעליהן הוטלו "הגבלות מסחר קבועות במסגרת תוכנית 'מרחבי ההגנה' של צה"ל שהיא 'המינימום ההכרחי הנדרש' להגנה מפני פיגועי טרור בחברון".
לפיכך, "נוצרה 'הזדמנות פז' לתקן את העוול והגזל שנגרם כתוצאה מפרעות תרפ"ט, לגאול נכסים אלה באופן חוקי לחלוטין, להחזירם לבעליהם ו/או ולהעבירם למגורים מוסדרים של יהודים, תוך מימוש רצון הבעלים, ושמירה על שלמות הנכסים ומצבם הטוב".
העמותה מאשימה את הפרקליטות ב"גישה עויינת" וכן במעשים בעלי "פגם ועוול מוסרי כבד". לטענתה, "מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, פועלת רבות להשבת נכסי יהודים בעולם כולו לידי בעליהם, כאשר במקביל דוקא בניהולה-היא מתקיימת אפליה לרעה ברורה ובוטה של זכויות היהודים בנכסיהם".
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
