בשני בערב אספתי את גל נוימן, סוג של מלאך רמת שרוני דקיק ומחוייך ונסענו ביחד לאכול. עם החייכנות אין לי בעיה, הדקיקות לעומת זאת גרמה לי לחשוש שבתור פרטנרית לארוחה, איך לומר, היא לא הבחירה האידיאלית. הדרמנו לעבר מתחם הבורסה, כשפנינו ליוקואונו היפנית הכשרה. בדרך קיבלתי סקירה מקיפה על סושיות העיר הגדולה, החל בזו שהסושי בה "פנומנלי" ועד לזו שהאורז סובל בה מדביקות יתר שמצמידה אותו לחיך. בתור מי שנראית עם קיבולת שמסתכמת בחצי ניגירי, הילדה מפגינה ידע מרשים. החשש שאצטרך להתמודד עם כל האוכל לבד פינה את מקומו לחשש מדאיג הרבה יותר, לפיו היא עלולה להפתיע ואני עוד אצא רעב שלא נדע.
ביוקואונו קידמה את פנינו אווירה רומנטית של ערב שקט עטופה בלוק אסייתי-אותנטי שהמקום משדר. בשולחן הפינתי שהובלנו אליו חיכו לנו זוג תפריטים. התיישבתי, הגנבתי עוד מבט בחיוך המשורטט על פני היפה שמולי, והתפניתי להתחיל בהאבסה. התפריט מפורט וגדוש בהמון מנות שנראות טעימות והבחירה קשה. כמנהגי במקרים מסוג זה, הפקדתי את המושכות בידי המלצרית. כך, גם מצפה לי הפתעה וגם יש את מי להאשים אם ההפתעה לא תהיה טעימה (תודו שזה מחוכם). היא המליצה באמפתיה על-מנת הטעימות הזוגית כפתיח, נעניתי בחיוב והבחנתי בזיק של אכזבה מן העבר השני. הוספתי לזה מנת ירקות בטמפורה והחיוך הבוהק חזר להאיר את השולחן.
הירקות הגיעו והתגלו כהצלחה, שמתאימה בול לנשנוש כפתיח. מנה גדולה וטעימה, במיוחד בזכות השמן המורגש בה בקושי. מנת הטעימות גם לא איחרה לבוא ועוד בנפח מעורר השתאות. ניסיתי למצוא סימני שובע ראשונים אצלה, אבל כלום בינתיים. במנת הטעימות הזו בלטו סטייק הטונה שהיה עשוי בצורה שלא יכולה להיות מדויקת ממנה, פטריות השיטאקי המטוגנות שנחו על רוטב מצוין ורול הטמפורה החם עם הסלמון. היה גם פוטומאקי שהיה לא פחות טוב. על השמחה העיבה מעט היעדרותם של הג'ינג'ר והווסאבי המתבקשים כל כך, אך אל חשש, אלה עתידים להופיע במערכה השנייה בתפקיד אורח מכובד.
הפוגה קלה והעיקריות כבר כאן. אצלי פילה סלמון על מצע פירה בסאקה וסויה ואצל השברירית שמולי מיקס סושי "ג'ון ויוקו זוגי", שנראה גדול ומעוצב בקפידה. התענגתי על כל ביס. הדג היה עשוי היטב, הפירה מצוין והשילוב ביניהם עזר לי להבין איך מצליח המקום הזה לשמור על השם ההולך לפניו לאורך זמן. סימני שבירה מן העבר השני של השולחן? אין. בקצב שהסושי רץ שם נראה שעצמות הלסת ישברו לפניה. מדהים איך אפשר לדחוף לפה שני פוטומאקי ביחד, ולהישאר מחויכת. כשטעמתי משלה, והפעם עם ג'ינג'ר ראוי וווסאבי מקפיץ, הכל התחוור.
לסיום אספרסו קצר בשבילי, חליטת תה ירוק יסמין בשבילה ולשנינו יחד פנקוטה עם רוטב צ'ויה - יין השזיפים היפני הידוע. הפנקוטה מצוינת וגרגירי הווניל הניכרים בה מעידים על שימוש בדבר האמיתי ולא בתמציות. סיימנו מרוצים ודשדשנו בחזרה לעבר הרכב. זו לא היתה הפגישה הראשונה שלי עם יוקו, ואחרי הארוחה השווה הזו בטוח שגם לא האחרונה. ולגבי החייכנית היפה תהיתם? זה כבר סיפור אחר...
