תראו, מי שמתלבש כמו יובל המבולבל, מתגלח - מתקרח כמו יובל המבולבל, מקפץ כמו, מזמר כמו ומלהטט כמו, שלא יתפלא שההתייחסות אליו היא קודם כל כאל סוג של שיבוט. אז נכון, כשם שרצועות ההשמעה ברדיו חייבות להתחדש ולהתמלא כל הזמן ביוצרים חדשים, כך גם מדפי הדי.וי.די לילדים לא יכולים לקפוא על השמרים. אבל, לא חייבים שכולם ייראו אותו דבר, זה באמת קצת פתטי.
מה הוא חשב לעצמו שלא נשים לב? שנתבלבל וניקח את הדי.וי.די שלו במקום את של המבולבל? ואולי בעצם מדובר בתרגיל מתוחכם של יחסי ציבור, הלא כולם מדברים על תופעת החיקוי, אתרי ההורים למיניהם מלאים טוקבקים מתלהמים בעד ונגד אמנות החיקוי, מקטרגים ומסנגרים על המגניב החדש, מה שגורם כמובן לעניין ציבורי לא קטן.
ובכן, בין אם מדובר בתחכום או בתחמון, כיוון שאני מאוד משתדלת לייצר ביקורת קונקרטית ככל האפשר עבורכם, הכנסנו את הדיסק למכשיר והתיישבנו בהרכב של בת שנתיים וחצי ואחת שכבר עברה את ה-30, לצפייה משותפת (בת השבע וחצי הודיעה נמרצות שנמאס לה מכל היובלים המבולבלים החדשים האלה ויצאה לרכב על אופניים, ואת בת ה-10.5 לא העזתי אפילו לשאול).
בעוד אני כותבת לעצמי במרץ הערות שיהפכו לטור הזה, אני שמה לב לשקט ניכר מכיוון לא מוכר: ענברי מהופנטת. אם כך מה הסיפור? יניב המגניב מזמין את הצופים הצעירים לביקור בחצרו המעוצבת כחצר גדולה ומזמינה שברור לכל שילדים יישבו בקסמיה תוך שניות: אוסף פינות ישיבה, גרוטאות, מחצלות, וילונות מבדים צבעוניים, משחקים, חרוזים, שרפרפים וכדורים או בקיצור כל מה שילדים אוהבים.
במרחב הזה מצולמים כמעט כל 12 השירים במשך 45 הדקות הבאות. אומנם אין כאן סיפור מסגרת, עקרונות חינוכיים או מסרים עמוקים, אבל יש כאן אווירה טובה ושירים שנעימים מאוד לאוזן.
רויטל מוניטה עשתה עבודה טובה מאוד ומותאמת היטב לאוזני הילדים הצעירים המהווים את הקהל הפוטנציאלי. הלחנים שלה פשוטים ומאפשרים למילים להתיישב בהם באופן טבעי. כפועל יוצא הילדים יכולים להיעזר בהם כדי לקלוט את המילים עצמן. מילות השירים נכתבו על-ידי שלושה כותבים שונים, אך כולם עונים לקריטריונים החשובים בפזמונאות לילדים: נושאים יומיומיים, מילים פשוטות, תחביר בהיר. העברית עשירה, מדוייקת ומוקפדת לאורך השירים והתסריט, מה שמעלה בעיניי מיד את קרנה של ההפקה.
כמו עמיתיו לפניו ובוודאי גם אחריו, בחר המגניב בתבונה להקיף עצמו בילדים בגילאים שונים. הרקדניות המופיעות גם הן ילדות, והכוריאוגרפיה פשוטה ומתוקה, מותאמת לגיל ולתרגיל ומעבירה מסר של כיף שמשתלב היטב עם שאר מרכיבי הדי.וי.די. מלבד הילדים, משתתפים גם הקוסם חזי דין במופע קסמים חביב ואיתי שגב במופע אימים מעליב. שגב מגלם חקלאי נוירוטי המדבר אל ירקות בצלחת. לא נעים. גם לא מצחיק.
ולעניין המגניב. ובכן, אם נתעלם מההשוואה המתבקשת, אפשר לומר כי יניב אנג'ל מציג דמות נעימה ומעודנת, אם כי מעט מרוחקת בעיניי. נכון, הוא עושה כל מה שילדים אוהבים: שר, רוקד, מתחפש, מג'נגל, מנפח בלונים וחורז חרוזים. ובכל זאת, משהו בכריזמה לוקה בחסר. בשביל די.וי.די זה מחזיק מצויין (גם בשביל להירדם בלילה, כי מצורף דיסק שמע), אבל מעניין איך זה יהיה על הבמה.
וענברי? היא לא מפסיקה לבקש את היובל המבולבל המגניב...