אישה שבעלה מכה אותה רשאית להכותו בחזרה כחלק מזכותה להגנה עצמית. לפסיקה דתית (פתווא) יוצאת דופן זו אחראי חכם הדת השיעי, האייתולה מחמד חוסין פצ'לאללה.
לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, פסק פצ'לאללה כי אישה שבעלה אינו מכבד את זכויותיה במסגרת ברית הנישואין ביניהם, כגון זכותה לפרנסה או ליחסי מין, רשאית גם היא לשלול מבעלה את זכויותיו אלה. פתווא זו עוררה את התנגדותם של מומחים שונים לענייני דת בעולם הערבי שטענו כי הקוראן התיר לגבר בלבד להכות את אשתו ולמנוע ממנה קיום יחסי מין כדי לחנכה, כמאמר הכתוב: "אשר לנשים אשר תחששו פן תמרודנה, הטיפו להן מוסר ופירשו מהן במשכב, והכו אותן".
פצ'לאללה: אישה נשואה היא ישות משפטית עצמאית
בפתווא שהוציא פצ'לאללה נאמר: "למרות כל ההתקדמות [שחלה] בהתייחסות האנושית לנשים, [למרות] ההוקרה לה זכו [נשים] בהשוואה למצבן בעבר במרבית החברות המזרחיות והמערביות, ולמרות עלייתן של נשים בסולם החברתי והפוליטי עד כדי תפיסתן את המשרות הרמות ביותר, ממשלתיות ואחרות, הצטרפותן לתנועות מאבק לצד הגברים, ולעיתים אף התעלותן מעליהם - [למרות כל זאת,] נשים עדיין סובלות מאלימות המופעלת נגדן בצורות מגוונות, ולא רק בחוגים מסוימים. זו אינה רק [תופעה] מזרחית, היא קיימת בכל העולם, גם אם צורת האלימות וממדיה משתנים ממקום למקום... האישה, בין אם כאחות, בת או רעיה, נתונה עדיין לשליטתו של הגבר בה, בין אם מדובר באחיה, אביה או בעלה..."
לאור זאת, ביקש פצ'לאללה להדגיש מספר דברים: "שימוש באלימות צריך להיעשות רק במקרים יוצאי דופן המתחייבים מהצורך בחינוך או כתגובה לתוקפנות... מנהג זה תקף לגבי היחסים בין בני האדם בכלל, ללא הבחנה בין גבר לאישה או בין צעיר למבוגר...
האפוטרופסות של הגבר על האישה אין משמעה שליטה של הגבר עליה, אלא פירושה שהגבר נושא באחריות לניהול המשפחה. [אחריות זו] אינה מוטלת רק עליו, אלא הוא צריך לחלוק עם האישה את כל העניינים המשותפים להם כבני זוג...
גישתה של האישה לעבודות הבית ונשיאתה במטלותיו [צריכה להיות] מתוך [רגשות] אנושיים, חיבה [ורצון] של הקרבה, שכן שהאיסלאם לא כפה עליה דבר מתוך אלה, אפילו בכל הנוגע לענייני גידול [הילדים]. האיסלאם כיבד את עבודתה [של האישה ואף קבע כי] יש לתת בעבורה גמול חומרי. על הגבר להעריך את ההקרבה שעושה האישה בעת טיפולה בו ובמשפחה, ולא לנהוג כלפיה בשרירות לב או להשתמש באלימות ביחסיו עימה...
על-פי האיסלאם, האישה - במסגרת הנישואין - היא ישות משפטית בלתי תלויה בגבר מבחינה חומרית. לגבר אסור להשתלט על רכושה הפרטי או להתערב במסחר שלה או באינטרסים שלה, אם הם אינם קשורים אליו כבן זוגה, או שאינם קשורים למשפחה שבאחריותו לנהלה...
האיסלאם לא התיר לגבר להשתמש באלימות מכל סוג נגד האישה, בין אם ביחס לזכויותיה השרעיות שמחובתו לקיים מתוקף ברית הנישואין ובין אם ביחס ליציאתה מהבית. כמו כן, האיסלאם אסר לקלל אותה או להשתמש במילים קשות ופוגעות [כלפיה]. כל אלו הם חטאים שאללה יתבע עליהם דין וחשבון ושהחוק האיסלאמי יעניש בגינם...
אישה רשאית לנהוג בבעלה כשם שהוא נוהג בה
אם גבר נהג באלימות גופנית כלפי האישה, והיא אינה יכולה להגן על עצמה אלא על-ידי תגובה אלימה כמוהו, מותר לה לעשות כן מחמת הגנה עצמית. בנוסף, אם גבר נהג באלימות כלפי זכויותיה של האישה, כלומר שלל ממנה חלק מזכויותיה [המגיעות לה] במסגרת נישואיהם, כגון פרנסה או יחסי מין, מותר לה לשלול ממנו בהתאמה את הזכויות שהתחייבה לתת לו במסגרת החוזה ביניהם...
האיסלאם מדגיש כי לאף אחד אין שליטה על האישה אם היא בוגרת, הולכת בדרך הישר ועצמאית בניהול ענייניה. אסור לאיש לכפות עליה בעל שהיא אינה מעוניינת בו. חוזה נישואין הנערך ללא הסכמתה של האישה - בטל ומבוטל...
לאור דאגתנו לשמירה על המשפחה, צריכה החקיקה המסדירה את עבודתה של האישה להתייחס להתאמה בין עבודתה - אם היא בוחרת לעבוד - לבין מטלותיה הקשורות למשפחה. כל הפרה של התאמה זו עלולה להביא להתפרקות המשפחה, שפירושה שהחברה נוהגת באלימות מכופלת כלפי מרקמה החברתי וערכיה..."
בראיון לאתר
www.alarabiya.net הבהיר פצ'לאללה כי פתווא זו "מבוססת על העיקרון השרעי הכללי המתייחס לכל מוסלמי ומוסלמית, לפיו זכותו של אדם מותקף להגן על עצמו..." כן אמר: "איננו מוצאים בקוראן [ראייה לכך] שהקשר בין גבר לאישה הוא קשר של אדון ועבד, אלא זהו קשר של אחריות."
פצ'לאללה אף הבהיר את כוונתו בפתווא לגבי יחסי המין בין גבר לאישה: "הפן המיני מהווה דבר בסיסי ביחסי הנישואין, ולכן אסור לאישה להימנע מבעלה מבחינה מינית, אלא ממניעים בריאותיים, נפשיים וחברתיים... דעתנו ההלכתית היא כי מין הוא זכותה של האישה כשם שהוא זכות הגבר. אסור לאישה לשלול את זכותו המינית של בעלה, אם יש לו צורך בכך, כפי שאסור לגבר לשלול מאשתו את זכותה המינית, אם יש לה צורך בכך...".
ביקורת על הפתווא: רק לגבר הזכות להכות
הפתווא שפרסם פצ'לאללה עוררה ביקורת רבה בחוגים דתיים בעולם הערבי. ד"ר ג'ודה עבד אל-ע'ני בסיוני, ראש המחלקה ללימודי משפט איסלאמי השוואתי בפקולטה לשריעה באוניברסיטת אל-אזהר במצרים, אמר: "השריעה האיסלאמית מתנגדת באופן ברור לכך שבעל יכה את אשתו נמרצות, משום שהנביא התכוון שהדבר [ייעשה] (בעדינות, באמצעות קיסם) רק כדי להדריך את האישה..." בסיוני הוסיף: "אם קרה שהגבר הפר את כללי השריעה והכה את אשתו נמרצות, הרי הוא עבר בכך מן השריעה האיסלאמית אל חוק הג'ונגל. אולם, עם זאת, אסור לאישה להשיב לו ולהכותו, משום שגם התנהגות זו אסורה מבחינה הלכתית ומנוגדת לחוקי האיסלאם".
השיח' ד"ר מחמד אל-נג'ימי, חבר האקדמיה להלכה איסלאמית בסעודיה, הביע גם כן התנגדות לפתווא של פצ'לאללה. בראיון לאתר
www.alarabiya.net אמר אל-נג'ימי: "זכותה של האישה להגן על עצמה אם [הגבר] תקף אותה כדי לרצוח אותה, דבר המנוגד להנחיות הקוראן, אך [אין זו זכותה אם תקף אותה] כדי לחנך אותה חינוך שרעי כפי שכתוב בקוראן. אין לאישה זכות להכות את הגבר כמו הזכות שהעניק הקוראן לגבר [להכות את האישה]. כלומר אסור לה לחנכו על-ידי הכאתו, כפי שהוא [רשאי] לעשות." אל-נג'ימי הסביר: "ישנה הכאה של חינוך שרעי שהיא הכאה קלה, ואין זו זכות של האישה, אלא של הגבר [בלבד]..."
אל-נג'ימי הסכים עם פצ'לאללה כי זכותה של האישה לשלול מבעלה את אותן הזכויות שהוא שולל ממנה, אך במקרים מסוימים בלבד: "אם [הגבר] אינו מפרנס אותה, זכותה [של האישה] להימנע ממנו [מינית] ולדרוש לבטל את חוזה הנישואין; אם [הגבר] השתמש באלימות בעת קיום יחסי מין עימה, זכותה להימנע ממנו ולתבוע אותו, משום שאסור לו לנהוג כך. אך אין שחר לטענה כי במקרים אחרים [מותר לה] להימנע מבעלה [מבחינה מינית]."
ד"ר סעד אל-ענזי, אימאם במשרד ההקדשים הכוויתי וחבר באיגוד העיתונאים הכוויתיים, אמר כי הפתווא של פצ'לאללה לפיה מותר לאישה להכות את בעלה היא "אמירה יוצאת דופן ודעה חסרת תקדים המנוגדת לטבע הבריאה ולהגיון הבריא." אל-ענזי הוסיף כי "דעתו של פצ'לאללה מתנגדת לחיי נישואין חמים, משום שהכאה [מצד האישה] היא התנהגות שאינה מביאה ליציבות או להתמדה בחיי הנישואין, אלא למחלוקות, ליריבות ולסיום הקשר הזוגי." לצד זאת אמר אל-ענזי: "בהתייחסות השריעה האיסלאמית ל[היתר] להכות, ההוראה האלוהית מופנית לגבר ולא לאישה... הכוונה בהכאה היא להכאה קלה... שמובילה לתיקון."
הפתווא הורסת בתים ונכנעת ללחץ מערבי
ד"ר בסאם אל-שטי, מרצה לדעוה באוניברסיטת כווית, טען גם הוא כי אסור לאישה להכות את בעלה. אל-שטי הסביר: "הנביא אמר: 'לו ציוויתי על מישהו לסגוד למישהו [אחר], [היה זה כאילו] ציוויתי על האישה לסגוד לבעלה.' ואם כך - כיצד [יוּתר לה] להרים עליו את ידה?" כן אמר אל-שטי: "אם אישה תרים את ידה על בעלה, לא יותיר הדבר כל מקום להתפייסות ביניהם, שכן הגבר לא יוכל לקבל אישה שהכתה אותו... יסודותיה של האישה הם רוך, חמלה, עדינות ונועם. אם תרים יד על בעלה, תעבור האישה לשלב מסוכן בחייה המשפחתיים." לבסוף אמר אל-שטי: "פתווא זו הורסת בתים ואינה משכינה שלום בין בעל ואישה."
ראש העמותה השרעית לזכויות אדם בכווית, ד"ר עאדל אל-דמח'י, מתח ביקורת על קביעתו של פצ'לאללה כי אין אפוטרופסות על האישה. אל-דמח'י אמר: "הפתווא של פצ'לאללה סותרת באופן מובהק את האפוטרופסות שהעניק אללה לגבר על האישה." אל-דמח'י הבהיר כי אפוטרופסות זו של הגבר על האישה באה לידי ביטוי "על-פי השריעה, בפרנסה, בעליונות עמדתו [בענייני] הבית ובתיקון [התנהגותה] המעוותת של האישה." אל-דמח'י הוסיף: "פתווא זו תהפוך את הבתים לזירות קרב... יש בה מעין כניעה לרוחות המערב וללחצים המערביים על המדינות האיסלאמיות בסוגיית הנשים."
