"אבא", שני ב-23:15, ערוץ 2
האמת, לא חשבתי שאתעניין במה שיש לציפי ליבני לומר על אבא שלה - אבל כנראה שמי שהגה את התוכנית הזו היה יותר מתוחכם ממה שמקובל שם בערוץ הזה, שכל תוכנית דוקומנטרית בו נראית כמו יצור מהחלל החיצון - מכיוון שדי מהר הסתבר שהתוכנית הזו היא רעיון לא רע בכלל.
ציפי ליבני באה כדי לדבר על אבא שלה, לוחם באצ"ל, חבר מפלגת החירות וח"כ מטעמה. היא מספרת על אב שהיה דמות משמעותית בחייה למרות שלא בילה הרבה זמן במחיצת ילדיו; שלקח אותם לביקורים חוזרים ונשנים בכלא עכו, על-מנת שיוכל להשגיח מקרוב מה עולה בגורלו של המבנה וכנראה גם לספר שוב ושוב את סיפור הגבורה של הפריצה אל ומתוך הכלא; אב שלא חיבק ולא דיבר על רגשות אבל בכל זאת מכל משפחתה היא בחרה לשים במשרדה רק את תמונתו, וגם על אדם שתיכנן בדיוק מופתי מה ייחקק על מצבתו - לא דברים אישיים חלילה, כי אם סמל האצ"ל שכולל ציור של שתי גדות הירדן וביניהן רובה.
ציפי ליבני באה אומנם לדבר על אבא שלה אבל כולנו יודעים עד כמה הסביבה המשפחתית מעצבת את אופיו ומחשבותיו של אדם, ולכן, כשליבני מדברת על אבא שלה ועל ילדות ספרטנית ("ההורים רצו שנצא חזקים") ועמוסת אידיאולוגיה ("כשביקשו בכיתה שנכתוב עבודה על בן-גוריון, אני כתבתי על אלטלנה"), אנחנו לומדים בעצם משהו אינטימי מאוד, וגם מהותי מאוד, על שרת החוץ שלנו - משהו שכנראה לא ניתן היה ללמוד בשאלות ישירות. משהו שיכול להאיר על הקשר העמוק של בת הלוחמים הזו אל רעיון ארץ ישראל השלמה, ולעורר שאלה לגבי מידת הנכונות שלה בשעות קריטיות להתנתק מהחלום הזה לטובת פתרון שיהפוך את המציאות לטובה יותר ולהיות כמו ששביט הגדיר אותה "מדינאית של שלום".
הסיפורים על אביה עשויים לשפוך אור על דמותה באותו אופן שבו ראיונות עם אביו של ביבי נתניהו שפכו בזמנו אור על האידיאולוגיה האמיתית שמניעה את הבן, ועל מידת הסיכוי שהוא יצליח להגיע לפשרות טריטוריאליות עם הפלשתינים. ארי שביט, המראיין, יודע כמובן את כל זה, ולכן הוא מתעקש לנסות ולהוציא ממרואייניו אמת חד-משמעית, ולא נוסטלגיה מתיפייפת של בדיעבד.
הסב-טקסט של שביט אומר, "בחייך ציפי, אנחנו יודעים שלכל אחד יש שלדים בארון המשפחתי. יאללה, תתחילי לאוורר". לבני ניסתה בחיוך להתקומם מדי פעם, כשאמרה בתמימות שלא חשבה שהיא באה לטיפול פסיכולוגי אלא לשיחה על אבא, אבל בסך-הכל שיתפה פעולה יפה ואף נחשפה לא מעט. לא נותר אלא לקוות שגם אצל מרואייניו הבאים של שביט ישפכו סיפורי היחסים עם האב, אור על דמות הצאצא בהווה, וגם שמישהו בטלוויזיה יפנים שתוכנית ראיונות אולפנית לא חייבת להיות מעוצבת בכיעור כה צורם לעין, אפשר להתאמץ קצת למצוא תפאורה יותר מלבבת.