"ההינתקות נועדה להחזיר הילה ביטחונית לאליטה"

שאיפתה של האליטה האשכנזית-חילונית-סוציאליסטית-יונית לחזור ולכבוש את זירת המנהיגות הצבאית והפוליטית, הייתה אחת הסיבות לקיומה של תוכנית ההינתקות. תיאוריה זו של ד"ר אודי לבל מובאת במסגרת מחקרו "'להחזיר עטרה ליושנה' - קבוצות ותהליך ההינתקות: תחרות אליטות במרחב צבא-חברה בישראל".

ד"ר לבל מציע אפשרות ראייה פנים-ישראלית (אינטרנית) לבחינת מטרת תהליך ההינתקות במסגרת יחסי צבא-חברה בישראל, וזאת בניגוד למקובל בחקר צעדי מדיניות ויחסים בינלאומיים, המתבונן חיצונית (אקסטרנית) על הכרעות מבצעיות-מדיניות. מחקרו עקב אחר כמה קבוצות בחברה הישראלית, לרבות השיח והרטוריקה הפוליטית שהובעו על-ידם ערב ביצוע ההינתקות ולאחריה.

לטענתו, מוטיבציה והיגיון מרכזיים למהלך ההינתקות היו לשם ביצוע חילופי אליטות בזירה הביטחונית-הישראלית: מראשית קום המדינה ועד לאמצע שנות השמונים הונהגה המדינה על-ידי קבוצות מן המרחב האשכנזי-חילוני-סוציאליסטי-יוני ישראלי. בתהליך, שהחל ממלחמת ששת הימים והתגבר לאחר מלחמת לבנון הראשונה, העדיפו קבוצות אלו זירות חלופיות לקידום ערכיהן, בעיקר הזירה המשפטית והזירה התקשורתית.

במהלך שנות התשעים, בייחוד לאחר המהפכה התקשורתית והחוקתית, נראה היה כי זירות "חדשות" הן אלו המעצבות הדומיננטיות של סדר היום הישראלי. לזירה הביטחונית נכנסו מייצגי המרחב המזרחי-דתי-ניצי ישראלי, תהליך שכונה כמעבר לצבא אתנו-רפובליקני. לאחר האינתיפאדה השנייה, כאשר הזירה הצבאית שבה לבלוט כמזינה את המנהיגות הפוליטית - ניסו האליטות המייסדות, באמצעות תוכנית ההינתקות, לשוב ולכובשה.

הניסיון להצביע על היגיון פנים-חברתי זה נעזר בניתוח השיח - ניתוחי תוכן (של מסמכי מדיניות, אמצעי תקשורת וקבוצות דיון אינטרנטיות), ותוצאות קבוצות מיקוד, שבוצעו בקרב שלל שחקנים - מתנחלים והנמנים עם הציונות הדתית, משפטנים בכירים מן הממסד הציבורי הישראלי, בכירי צה"ל (בדימ.), חברי הזירה התקשורתית ועוד.

תיאוריה זו היא אחת מתוך קרוב ל-50 מחקרים חדשים שיוצגו (יום ה', 19.6.08) במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (מכללת אריאל), במסגרת "כינוס מחקרי יהודה ושומרון ה-18", כינוס מדעי רב-תחומי המתקיים בשיתוף פעולה עם מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן. לקראת הכינוס יצא לאור קובץ י"ז של מחקרי יהודה ושומרון, שהוצגו בכינוס ה-17 אשתקד.