|
|
בוטנים. פגיעה בתחושת הגבריות [AP]
|
|
|
|
|
בית משפט השלום בירושלים פסק (יום ב', 13.10.08) כי בית החולים הדסה יפצה בסכום של 250 אלף שקלים נער ערבי, שאיבד אשך כתוצאה מהתרשלות בית החולים. השופט ארנון דראל קבע בהחלטה כי אובדן האשך מהווה פגיעה משמעותית בתחושת הגבריות.
בפברואר 1997 הובא א' על-ידי הוריו לבית חולים הדסה כשהוא סובל מכאבים עזים בבטן ומהקאות. כעבור כמה שעות שוחרר תוך שהרופאים במיון מרגיעים כי "הכאב יחלוף".
הכאב לא חלף במשך ארבעה ימים, ובסופם הגיע הנער שוב לבית החולים, אך התברר כי איחר את המועד ואיבד את האשך שסבל מנמק. בתביעה נטען כי בית החולים שלח אותו הביתה ללא בדיקת אשכים שיכולה הייתה להציל את האשך.
השופט דראל קיבל את עדות ההורים כי בית החולים לא ערך לבנם בדיקת אשכים, ודחה את טענת בית החולים כי בדיקה זו נערכה. השופט ציין כי ההחלטה באה בשל העדר ציון ברשומה הרפואית על עריכת הבדיקה. "העדר רישום מצביע על כך שהדברים לא נעשו...הוא פועל לחובת בית החולים ותומך בעדות הנער ואמו", כתב דראל.
באי-כוחו של הנער עו"ד עמוס גבעון ומוניק אונונה, טענו כי יש לפסוק לנער 600 אלף שקלים בגין "כאב, סבל, אובדן הנאות חיים", וכן- 150 אלף שקלים בגין פגיעה בפוריות. בתביעה נטען בין היתר כי האשך פגע בסיכוייו של הנער להינשא. לביסוס הטענה הובאה עדות מחמד עבדאלרחמן, שהתובע בקש את ידה של בתו. הוא סיפר כי "לאחר האירוסין התנהגותו של התובע לא מצאה חן בעיניו וכי היה 'לא יציב, נפגע מהר'. הוא הוסיף כי לאחר מכן שמע בשכונה שקוראים לתובע 'מסורס' וסיפר כי חלומו כאב הוא שיהיה לו נכדים. בהמשך, ביקש מהתובע שיעבור בדיקה רפואית והתובע ובני משפחתו נפגעו מהבקשה והאירוסים בוטלו".
עד נוסף, אימאם המסגד ומסדר הנישואים מטעם משרד המשפטים ג'מיל ג'אבר, תיאר כי לתובע "שני אירועים של נישואים שלא הצליחו. הוא הסביר כי הדבר אירע כי התפרצה שמועה אחרי שבועיים או חודש ש'א’ הוא לא גבר' והשמועה הזו נוגעת לדבר החשוב ביותר לגבר - הגבריות שלו. הנישואים פורקו וכך גם במקרה הנוסף כאשר לאחר האירוסים ביקשה המשפחה בעקבות השמועות לבטל את האירוסים". עוד נטען בתביעה כי מאחר שהתובע חי בחברה מוסלמית "פגיעה גופנית באיבר המין שוללת את סיכוייו להינשא ולהקים משפחה".
מנגד, באי-כוחו של בית חולים הדסה עוה"ד רם נועם ואורן הידריאן טענו כי הפגיעה בסיכויי התובע להינשא לא נבעה מאובדן האשך, אלא מ"קשיי התפקוד הניכרים שלו שבאו לידי ביטוי בכך שלא ידע לומר היכן הוא גר, מה מספר הטלפון שלו, מה שמות אחיו". עוד טענו כי "בשתי ההזדמנויות בוטלו אירוסיו של התובע, התברר כי הדבר אירע לאחר שהתבררו למשפחות דברים על התובע, התנהגותו הבעייתית, היותו חסר השכלה ומצבו המנטלי הכללי".
כאמור, בית המשפט קיבל את תביעת הנער וקבע כי בית החולים התרשל כשלא ביצע בדיקת אשכים, ועליו לפצותו בסכום של 250 אלף שקלים. בהחלטה כתב השופט כי למרות שהעדויות מעלות שאובדן האשך אינו הגורם הבלעדי לביטולי האירוסין של התובע, "לא ניתן להמעיט במשמעות שיש לגבר על אובדן אשך מבחינת תחושותיו באשר לשלמות גופו, ההרגשה שיש לו בשל הפגיעה בתחושת הגבריות שלו והשלכותיה של פגיעה כזו. לטעמי מדובר בפגיעה משמעותית וקשה ששיעורם של הכאב והסבל שהיא גורמים אינו מבוטל. עוד אני סבור כי אף שלא ניתן לתלות רק באבדן האשך את הפגיעה בסיכוי להינשא יש להביא בחשבון את הקושי שהתעורר ויתעורר ממצבו הרפואי של התובע גם במישור זה".
בית המשפט חייב את בית חולים הדסה לשלם לתובע סכום של 250,000 שקלים, שכר טירחת עורך דין בסכום של 50 אלף שקלים וכן הורה להדסה "להשיב לתובע את הוצאותיו בגין חוות דעת מומחים מטעמו, השתתפותו במימון שכר טירחתם או חקירתם של המומחים בבית המשפט, וכן החזר עלות ההקלטה והתמלול והאגרה. כל הוצאה תושב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתה".
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
