שמע רעש והסיק שהשכנה שוב "דפקה" את האוטו

ענת ועופר זינגר תבעו את שכנתם, אלה שי, בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה לאחר שהאשימו אותה בגרימת נזק לרכבם כשחנתה בסמוך אליו בחניה של הבניין. "מחמת הצפיפות, פגעה התובעת ברכב שלנו ואין זו הפעם הראשונה שעשתה זאת". הזוג זינגר ביקש לחייב את שי בעלות הנזק לרכב.

בכתב ההגנה הכחישה שי את הטענות נגדה, ולדבריה, כשחנתה בחניה הצפופה של הבניין, לא נוצר מגע בין רכבה לרכבם של הזוג זינגר. "כשבאתי להיכנס לחניה, ראיתי שאני לא מצליחה להיכנס עם הרכב בתנועה אחת ולכן נסעתי טיפה אחורה, התיישרתי ונכנסתי לחנייה מבלי לפגוע ברכב שלהם". שי ביקשה לדחות את התביעה בהעדר קשר ואחריות למקרה.

בדיון בפני השופטת אסתר נחליאלי חיאט, הודה הזוג זינגר שלא היה עד לאירוע. עופר זינגר אמר ששהה בביתו ואשתו ענת הייתה במקום עבודתה. עופר זינגר העיד ששמע רעשים והסיק שהשכנה שוב "דפקה" את האוטו. "עם הניסיון שיש לי עם השכנה שהיא כבר 'דפקה' את האוטו בעבר, באותו מקום, החלטתי שלא אגיד לה דבר וכשאשתי תחזור נעלה אליה". שי הודתה שפגעה ברכב בעבר, דיווחה על כך לזוג זינגר ופיצתה אותו. היא הכחישה שגם הפעם פגעה ברכב.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת את התביעה, ובנסיבות העניין לא חייבה את מי מהצדדים בהוצאות משפט. "התובעים לא ראו את האירוע הנטען, גם לא את החיכוך הנטען, והסכימו שברכבם פגיעות מאירועים אחרים. מנגד הכחישה הנתבעת את האירוע ולא מצאתי דופי בדבריה. הנתבעת נשמעה אמינה והבהירה שלא ירדה לראות את הרכב כאשר התובעים הכועסים ביקשו ממנה לעשות כן, משום שהניקה את תינוקה באותה עת. משכך פני הדברים, כאשר מחד-גיסא לא ראה איש מהתובעים את אירוע התאונה, ומנגד מכחישה הנתבעת מכל וכל את האירוע ובנוסף כנות הנתבעת לעניין הפגיעה בעבר ודבריה שיכנעו אותי, מצאתי כי כפות המאזניים מאוזנות, ואף אחד מהצדדים לא שיכנע אותי מעבר לדברי רעהו. על התובעים מונח נטל הראיה ואלה לא הרימו אותה".