ה"מכשפה" נכשלה בפסילת השופט הדתי

בית משפט השלום בתל אביב דחה (יום ד', 28.1.09) בקשתה של "עוסקת בכישוף" לפסול שופט חובש כיפה מלפסוק בסכסוך כספי בינה לבין לקוחה.

מדובר בתביעה שהגישה מגדת העתידות סנא קומע נגד לקוחה, אתי כהן, בגין ביטול צ'ק עבור שירותי "כישוף". כהן טענה כי קומע נטלה את כספה אך "לא סיפקה את הסחורה" - לא הצליחה להסיר את הכישוף שהוטל על בן זוגה, בידי אשתו לשעבר. בעקבות כך סירבה כהן לשלם את מלוא התשלום עבור "הכישוף הכושל" ואף ביטלה צ'ק.

במיסטיקה - השירות ללא קשר לתוצאה

כאמור, קומע הגישה תביעה לחייב את כהן לשלם את חובה. היא טענה כי "במקצועות המיסטיקה... המוצר הנרכש הוא ללא קשר או התניה בתוצאה". עוד טענה כי תחום המיסטיקה "מבוסס רובו על אמונה ואדם המגיע לקבל את השירות מקבל תמורה לכספו בעצם קבלת השירות ללא קשר לתוצאה. בעצם רצונו לפנות לתחום זה מודע הפונה ליתרונותיו, אך גם למגבלותיו". חובה של כהן עומד איפוא על סכום של 42 אלף שקלים "בעבור טיפול שנמשך כשנה", וביטול הצ'ק בידי כהן נעשה שלא כדין.

במהלך ניסיון השופט מנחם קליין להגיע לפתרון מוסכם בין השתיים, הוגשה כאמור בקשת הפסילה שנדחתה. קומע טענה בבקשת הפסילה כי השקפת עולמו של קליין - חובש הכיפה, מונעת ממנו לפסוק בסכסוך, כיון ששירותיה - מעשי הכישוף "אסורים על-פי ההלכה". לטענתה, "תפיסת עולמו הדתית של בית המשפט מחלחלת אל פסיקתו ומשפיעה על עמדתו".

תפקיד השופט לשפוט על-פי דין

בהחלטה לדחות את הפסילה כתב קליין כי "במדינה רב תרבותית והטרוגנית המקבצת בתוכה קיבוץ גלויות ומגזרים רבים בעלי השקפות עולם שונות ומגוונות, אין מקום לקבלת טענות קומע בכל הקשור לאמונותיו ואורח חייו של שופט זה או אחר. תפקידו של השופט לשפוט על-פי דין ובהתאם לנתונים העובדתיים המונחים בפניו ולא בהתאם לרחשי לבו ואמונותיו".

לדבריו, האפשרות לפסול שופט מהטעם כי "אורח חייו בניגוד לזה של המתדיין בפניו, צפויה פגיעה קשה באמון במערכת המשפט". הוא הדגיש כי לא זו בלבד שדעתו אינה "נעולה" בנושא תיק זה, כטענתה כלפיו, "אלא אף לא מצויה בידו כל טינה או טרוניה או כל דעה קדומה אשר יש בכוחה להסיט המחשבה מן העיקר לטפל או אף לחשש שאינו ממשי למשוא פנים אשר יתפרש בעין שאינה ראויה לעיני הציבור".

"אין כל סתירה בין אורח חיי ואמונתי ותפקידי כשופט במדינת ישראל המודרנית. לדידי, בתי משפט של מדינתנו היהודית והדמוקרטית, כשסמל מנורת המקדש מתנוסס ליד דגל הלאום מהווים עוד נדבך בהגשמת חזון הנביאים על שיבת עם ישראל לארצו ובניית ריבונות יהודית בארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות", כתב השופט.

תשלום למונית גם בחילול שבת

קליין התייחס גם לסוגייה הכספית עבור "שירותי הכישוף" מנקודת מבטו של המשפט העברי. לדבריו, "יש הבדל בין התחייבות כספית הנוגדת לאיסור תורה בעצם ההתחייבות הכספית - כמו ריבית או גוף האסור בתשלום, לבין התחייבות 'חיצונית' לחיוב הכספי". למשל, אם אדם יזמין מונית בשבת, על-פי דין תורה הוא חייב לשלם לבעל המונית "על אף חילול השבת שבנסיעה".

גם אם מעשיה של קומע מהווים "עבירת כישוף", על-פי דין תורה אין בכך כהוא זה כדי לפגוע במערכת היחסים הכספיים בין קומע והתובעת ואלו יידונו על-פי דיני החוזים הכלליים ללא קשר לאיסור התורה בשירות שניתן על-ידי המדינה".

אין קשר בין חיוב ממוני לאיסור בביצוע

השופט כתב עוד כי אינו סבור שקומע משתייכת לקטיגוריה של "קוסמים, מכשפים ומעלי אוב אליהם התכוונה התורה", שכן עם היעלמות כוחות נבואה, נעלמו גם כוחות טומאה. יתרה מכך, גם אם אינו "מומחה בדבר", הוא אינו מתרשם כי פעולותיה של קומע הן בתחום המאגיה השחורה כמו - "וודו, קנדומבלה או מקומבה". בכל מקרה, הוסיף השופט, מבחינת המשפט העברי "אין לרוב כל קשר בין החיוב הממוני על ביצוע שירות לבין האיסור הדתי שבביצוע אותו שירות".

כאמור, בקשת הפסילה של קומע נדחתה. השופט כתב: "נהיר לי שכל סוגייה המועלית בפניי אפסוק אך ורק על-פי עובדות המקרה, בהתאם לדין, כפי שהבנתי ומצפוני יורה לי, וללא מורא וחשש למשוא פנים כלל ועיקר, תוך גילוי אובייקטיביות, יושרה, הגינות וכושר מקצועי ואישי כלפי הצדדים".