נמשכת הטרגדיה בחייהם של ילדי האם מירושלים הנאשמת ביחד עם חבורת הרב אליאור חן בהתעללות סדיסטית בילדיה. בית המשפט המחוזי דחה (יום ב', 9.2.09) את בקשת האם לחלופת מעצר. בהחלטה, כתב השופט משה רביד כי אינו מתרשם שחל בה "שינוי פנימי", והיא מוכנה להודות באחריותה ובחלקה במעשים המזוויעים שנעשו בילדיה. יתרה מכך, היא אף מכנה את מי שעינה אותם "צדיק". לדברי השופט, נכונותה להודות "בתנאי של קבלת אתנן בדמות 4 שנות מאסר", אינה מצביעה על חרטה אלא "על מניפולציה".

מדובר בפרשה שבה נפלו ילדיה של אם מירושלים קורבן להתעללות סדיסטית של חבורת הרב אליאור חן ביחד עם אם הילדים. האם נעצרה עד תום ההליכים בשל הגדרתה כמסוכנת לילדיה ובשל החשש לשיבוש מהלכי משפט מאחר שחלק מהתביעה מבוסס על עדות הילדים נגד אמם ואחרים.

הייתה תחת השפעה היפנוטית

בבקשה לחלופת מעצר, טענו באי-כוח האם, עוה"ד ראובן בר חיים ודבורה אטיה, כי חלו עיכובים בהעדת הילדים וזאת בשל "מחדל" התביעה. לטענתם, חל שינוי משמעותי ביותר באם והיא נכונה למסור לשלטונות החקירה "את כל האמת ביחס לעצמה וביחס לאחרים 'הרב' אליאור חן, הנתון במעצר בברזיל".

עו"ד בר חיים טען כי על בית המשפט לפעול לפי המתווה של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין לפיו אין להתנות את שחרורה בהעדת ילדיה במשפטי אחרים. עוד טען, כי בעת שהאם נחקרה במשטרה היא הייתה "תחת השפעה היפנוטית של חברי הכת 'וראש הנחש' הרב אליאור חן". כעת לטענתון, בכוונתה "לספר את האמת", והודאתה הייתה צריכה להמסר במסגרת הסדר טיעון - הודאה תמורת 4 שנות מאסר בפועל.

הילד נמלט לפני שעלה להעיד

מנגד, המדינה דחתה את טענות האם על "מחדל" בהעדת הילדים. באת-כוח המדינה, עו"ד נורית בלובשטיין, חשפה את הקשיים בהעדת הילדים. במועד הראשון שבו היה צריך הבן להעיד הוא ברח. לאחר מכן, הוגשה בקשה להרחיק ממנו את אביו מחשש שיש לו השפעה על בנו ונקבע דיון נוסף. הילד הגיע לבית המשפט "אך נמלט בטרם עלה על דוכן העדים". מי שקיבל אחריות לטפל בילדים סיפר בעדותו לבית המשפט כי הילד סובל מטראומה שעיקרה פירוק המשפחה והוא זקוק לתקופת התאוששות.

באת כוח המדינה ציינה עוד כי ילדי האם הועברו לפני מספר ימים למסגרות חדשות, והם בשלבי התארגנות ראשונים. גורמי הרווחה מסרו כי העדת הילדים תגרום לנזק משמעותי בהליך שיקומם. לפיכך נקבע כי הילדים יעידו במרס 2009.

לטענת המדינה, שחרור האם לפני העדת הילדים תגרום להדחתם לשנות את עדותם. כמו-כן נטען כי האם עומדת בכפירתה במעשים המיוחסים לה ואינה מביעה חרטה. יתרה מכך, הרב אליאור חן והאחרים, מתוארים בפיה "צדיקים" ו"אחי היקרים". המדינה חשפה כי האם אפילו לא הסכימה לומר במשטרה אם היא נישאה ל"רב" אליאור חן.

מהות הקשר עם חן לא נתחוור

כאמור, השופט משה רביד דחה את הבקשה לחלופת מעצר. בהחלטה כתב כי אין לו אמון בעצורה "לאור התנהלותה עד היום בכל הנוגע להדחת ילדיה". אם לדבריו "הייתה מודעת לסבל הנורא שנגרם לילדיה. היא ראתה את החבלות שחבלו בגופם הרך של ילדיה, אך היא לא עשתה מאומה, ואף ניסתה להסתיר את מעשיהם האיומים של חברי הכנופיה. המבקשת לא הראתה סימן חיצוני כלשהו, לפיו היא מביעה חרטה כנה ומבקשת סליחה מילדיה על שהסתירה פניה מהם ולא מילאה את חובתה כאם לדאוג להם לבית חם ולשמור על בטחונם ושלומם".

הוא הוסיף כי לא שמע מבאי-כוחה, ובעיקר מפיה, כי "'אחיה היקרים' הם רשעים גמורים החייבים לשלם לחברה על מה שעוללו לילדיה. גם מהות הקשר בינה לבין 'מורה הדרך' שלה, הרב אליאור חן, שגרם לגירושיה מבעלה ד' לא נתחוור עד היום, שכן היא מילאה פיה מים". לפיכך, אין לדבריו מי שיכול להבטיח כי היא לא תמשיך במעשי ההדחה "כדי להגן על האחרים ועל ה'רב' אליאור חן (ששמו הפוך ממעשיו: אין חן אלא רוע ואין אור אלא חושך)".

רביד כתב עוד כי מיום שהושבע לשופט לא נתקל בתיק שבו מתוארים "מעשים סדיסטיים, התעללות נפשית וגופנית ואלימות כה קשה נגד ילדים. מעשים חמורים אלה נעשו במצוותו של 'הרב' אליאור חן, אשר לשיטת האם עשה 'תיקונים' בילדיה ומלאכי החבלה האחרים העושים רצונו של 'רבם' 'בהתלהבות'. קשה להאמין ובלתי נתפש מה עוללו זדים אלה לילדים רכים בשנים, כדי להוציא 'שדים ומזיקים מגופם'".

לא הפנימה שבילדים אין דיבוק

הוא גילה כי בעת שהחליט על מעצרה וגם כעת מתרוצצות במוחו מחשבות שלא נותנות לו מנוח "היכן הייתה בכל אותה תקופה המבקשת, אמם של הילדים, שפנתה לרב שיעזור לה לחנך את ילדיה. אפילו כתף קרה לא הושיטה לילדיה. היא עשתה הכל כדי להסתיר את מעשי הזוועה שעשתה הכנופיה בילדיה. לא רק שעינו אותם קשות פיסית אלא גם התעללו התעללות חמורה בנפשם והשפילו אותם... דומה כי המבקשת טרם הפנימה גם כיום, כי אין בגופם של ילדיה מזיקים או דיבוק, אשר יש לסלקם בדרכים האלימות".

בהתייחסו לטענות באי-כוחה של האם באשר לצורך שלא להתלות את שחרור האם בעדות הילדים בנוגע לאחרים בפרשה, כתב השופט רביד כי העובדה כי בנה של האם ברח פעמיים מדוכן העדים,מעידה על הקושי בהעדתם. "אינני יכול בבחינה מצפונית וחוש הצדק המפעם בי לתת החלטה אחרת. כל החלטה אחרת עלולה לגרום לשיבוש חמור של הליכי המשפט של האחרים ולפגיעה בילדי האם. אינני מתעלם מהעובדה, כי בשל אי העדת הילדים מתארך מעצרה של האם מעבר לתשעה חודשים, אך את קולר האשמה יש לתלות באם אשר כבר ניסתה, כעולה מהחלטת המעצר, לשבש את הליכי המשפט שלה ושל האחרים".

אם בעת שהיא במעצר חוששים ילדיה להעיד, כתב השופט, "קל וחומר, לאחר שתשוחרר לחלופת מעצר, שהיא תנצל את העובדה שכנראה ילדיה רואים עצמם כאשמים וחוששים לפגוע בה, ותדיחם לעדות שקר. ברצוני להוסיף, כי גם בעת שהמבקשת נמצאת במעצר, כנראה, ניסה אחד מקרובי הילדים להדיח את בנה, כעולה מפרוטוקול הדיון שהוגש לי".

ממשיכה להתעלם משוועת ילדיה

הוא הוסיף כי אינו רואה שינוי פנימי באם, היא אינה מוכנה להודות באחריותה "האם התעלמה ואף כיום מתעלמת מבכיים ומשוועתם של ילדיה, אשר מאז האירועים הקשים מטולטלים ממקום למקום. אין להם נווה בו ישכנו לבטח. אין להם יד רכה שתלטף אותם לפני השינה, שתקרא להם סיפור, שתשחק עמם משחקים. כל שמחת ילדותם ניטלה מהם ונגזר עליהם לחיות בעצב ובאימה. הדעת אינה תופסת שיש אמא המוכנה לקרוא למי שעינה את ילדיה 'צדיק'. המבקשת עומדת בהכחשותיה גם כיום... אילו היה אמת בדברי בא-כוחה... הייתה צריכה האם להודות ללא תנאי וללא סייג בחלקה בפרשה האיומה הזאת ולבקש את רחמי בית המשפט, מידה שלא נהגה כלפי ילדיה. הודיה בתנאי של קבלת אתנן בדמות של ארבע שנות מאסר... אינה מצביעה על חרטה אלא על מניפולציה של המבקשת - תסכימו בהסדר טיעון כי יוטל עלי עונש מאסר של ארבע שנים ואז אתיר את חרצובות לשוני ואספר לכם מה קרה ולא אמשיך בכפירתי".

לדבריו, גם במראה החיצוני לא ניכר שינוי מאז שהופיעה בפניו בפעם הראשונה. גם אז "הקפידה בלבושה וישבה בהבעת פנים נזופה. גם הפעם שמרה המבקשת על לבוש נאה וישבה בהבעת פנים נזופה. קיוויתי שלאחר שהערתי לבא-כוחה, כי אין שום מסמך המבטא את שינוי לבבות שחל בה, שהמבקשת תקום ותאמר דבר מה המצביע על אותו שינוי לבבות. אלא שהמבקשת שמרה על שתיקתה הרועמת".

כאמור, בית המשפט קבע כי "קיים חשש ממשי להדחה מצד האם אם תשוחרר לפני מתן העדות של ילדיה הן במשפטה והן במשפטם של האחרים". לפיכך "כל עוד לא העידו ילדיה או שוויתרו על העדתם במשפטם של האחרים, אין מקום, בשלב זה, לשקול חלופת מעצר בעניינה של המבקשת". הוא הורה לתביעה להקדים ככל האפשר, את עדותם של הילדים במשפטם של האחרים".