7 המשרות הכי נחשקות בטלוויזיה

חלק יקראו לעבודתה של בטי דרייפר "עקרת בית", אבל זה בעצם יותר "התמכרות לסמלי סטטוס וכדורי הרגעה". גם דיכאון, למשל, הוא פריבילגיה השמורה לעשירים, הרי כשצריך לעמול במכרות הפחם אין זמן לאבד את זה.

וככל שבטי מתחרפנת יותר, הסטייל שלה הופך משובח יותר. עד שיאשפזו אותה סופית היא כבר תקבל קו אופנה על שמה. ובינתיים היא מתמקדת במטלה העיקרית, שהיא לחיות על חשבון גבר שנראה כמו התאום של קארי גרנט. ובעישון אובססיבי. וברכיבה על סוסים. ילדים? כן, יש כמה כאלה. שניים, נראה לה. מה איתם?

אין ביזנס כמו השואו ביזנס. במיוחד כשהבוס העיקרי שלך הוא האגו שלך, וכשהגדרת התפקיד שלך היא "מנהל רשת", שזה אומר להיות הבוס של טינה פיי ולעלוב בה ובחיי האהבה שלה ללא רחם.

זה קצת כמו להיות אלוהים, רק עם מדרגת שכר גבוהה יותר ובגדים טובים יותר. ובניגוד לאלוהים, כל שאלה שמופנית אליך היא גם הרמה להנחתה. אתם יכולים לדמיין את אלוהים עונה על השאלה "למה אתה לובש חליפה?" בתשובה "כי אחרי שש, ואני לא איכר?". ככה חשבתי.

גיא זוארץ מקבל כסף על להיות גיא זוארץ. כמו שראינו ב"הישרדות", הוא הרי לא ממש מנחה, וכמו שראינו ב"השיר שלנו", הוא הרי לא ממש שחקן.

לרוב היינו מתמרמרים על-כך שמשלמים למישהו על להיות נשוי ליעל בר-זוהר, אבל יש משהו שאתם לא יודעים. זוארץ הוא תוכנת מחשב. אלגוריתם קבוע גורם לו לומר במרווחים קבועים ובטון מונוטוני "חברים, חסינות שוב על הפרק" ו"כן, זה נורא קשה לצאת לחופשה של חודש על אי טרופי בזמן שבארץ מחכה לו תינוק צורח בן חודשיים ולקבל על זה משכורת".

האנק מודי הוא סופר. אבל לא מהסוג שיזיע מול מסמך וורד ריק עם פירורי צ'יטוס על הטריינינג כשברקע מרחף לו מחסום כתיבה. מודי מתקיים רק מלהיות מגניב. או ליתר דיוק, מלהסריח מוויסקי ומנשים זרות.

מדי פעם הוא גם כותב על איך זה להסריח מוויסקי ומנשים זרות, ועל הדרך הופכים את הסיפור שלו לסרט בכיכובם של טום וקייטי. במילים אחרות, הוא לא בדיוק סילביה פלאת' שכתבה את הטקסטים שלה בדם. שטחי? מזויף? מסריח? כן, ובכל זאת, היינו מתחלפים איתו בלי למצמץ פעמיים.

כולנו מקנאים בבן של סטף ורטהימר כלשהו, שעם סיום לימודיו התלבש על ג'וב בכיר בחברה של אבא וכל מה שהוא עושה זה לשכור ולפטר מזכירות לוהטות, להראות נוכחות בישיבות חברה ולחיות על חשבון ההוצאות של אבא.

טרטל חסך לעצמו את הלימודים המשמימים ואפילו את הצורך להיוולד למשפחה הנכונה. הוא פשוט התחבר עם ויני צ'ייס, בחור עם קצת יותר אמביציה שמשחק אותה בהוליווד. זה משאיר את טרטל עם אחריות אחת בלבד - לספק לחבורה את הסמים הכי טובים בעיר. קטן עלינו.

להיות אמא בפרברים יכול להיות עסק די משתלם. במיוחד אם הג'וב היומי שלך הוא מוכרת ב"ילדותי" ואת מקבלת תמורת זה עשרות אלפי דולרים. ככה זה כשמתחת לטוניקות ההיריון פועלת מנהרת סמים ממקסיקו.

בטח נחמד שהבונוס לחגים הוא לא תלושים לשופרסל אלא לבנת חשיש. ואם כבר בתפנוקים עסקינן, בונוסים נוספים לעבודה של ננסי הם לצאת עם ראש העיר של מקסיקו (וראש קרטל סמים בזמנו החופשי) ושתיית אייס קפה כחלק מהגדרת הג'וב.

הדרישות, אם תהיתם, הן להיראות כמו לורליי גילמור (מינוס החפירות של רורי) ולהתלבש כמו בריטני (מינוס הימים בהם היא לבשה תחתונים).

אתה יודע שאתה יכול לנוח על זרי הדפנה כשבמקום לעבוד אתה יכול להתמסר לעבודת צדקה. ורפי גינת הוא פעיל נלהב של איכות הסביבה מזה זמן רב.

אני לא חושבת שעוד מישהו בתעשיה ממחזר כמוהו. כשהוא לא עוסק במיחזור (דוגמת "תחקירי" החומוס, היוגורט, ושוב החומוס) הוא שולח תחקירנים לעמול בשבילו (וב"לעמול" הכוונה כמובן ל"כמעט להיאנס" או "כמעט לחטוף מכות רצח" או "כמעט להרוויח שכר מינימום"). זקנתו של גינת אולי מביישת את נעוריו (הראויים להערכה, אגב), אבל מרפדת היטב את חשבון הבנק.