לנאומו של משה קצב התפרץ העיתונאי רינו צרור שעה שהזכיר מאמר של שלום ירושלמי ממעריב, וזאת כאשר התלונן קצב שעיתון מעריב נקט כלפיו השמצה שיטתית. קצב התנצח איתו אך ביקש ממנו להמתין ולומר את דבריו אחר כך או שהוא יכול לקום וללכת. צרור העדיף לצאת במחאה אחרי התנצחות קצרה. "אתה מעיתון מעריב, נכון רינו?", פנה אליו קצב, "עשיתם מספיק בזיונות".
לאחר-מכן, כאשר כיוון קצב את התקפותיו כלפי העיתונאי שלום ירושלמי וציטט ממאמרו, ביקש ירושלמי להגיב אך המאבטחים ביקשו ממנו לצאת מן האולם. קצב אמר שהתלונן בזמנו נגד ירושלמי בשל דברים שכתב נגדו, ובגללו פוטר ירושלמי, ומאז הוא אינו חדל מלכתוב נגדו. ירושלמי אמר בתגובה כי זהו מחה אבסורד ובלתי אפשרי. אם כך בנויות גם שאר הטענות שהשמיע קצב בנאום הרי שמדובר בפארסה. אנחנו העיתונאים שומעים את זה ומתפוצצים, כי אנחנו מכירים עובדות אחרות.
ממעריב נמסר בתגובה: "מעריב מצטער שבמקום להתייחס להאשמות כלפיו לגופם, בחר הנשיא לשעבר משה קצב לתקוף את העיתונות העושה את עבודתה ללא משוא פנים. מעריב מגנה את התקפותיו האישיות של קצב כלפי כתב מעריב, שלום ירושלמי, ומבהיר שבניגוד לדברי קצב, ירושלמי לא פוטר מעולם מהעיתון בגלל כתיבתו הביקורתית נגד הנשיא לשעבר.
מעריב ימשיך לסקר את הפרשה בצורה מאוזנת, מקצועית, עניינית ואמינה. מעריב הוא עיתון פלורליסטי ויש בו מקום גם לביקורת מנומקת ובדוקה על הנשיא, כמו זו שקיבלה ביטוי בכתבותיו ומאמריו של ירושלמי וגם לכתבות ומאמרים שתמכו בגרסתו של הנשיא, כמו זו של קלמן ליבסקינד, שאף זכה לשבחיו של קצב".
נציין כי האירוע עם שלום ירושלמי התרחש בתקופתו של אמנון דנקנר כעורך העיתון.
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
