ניגוד עניינים חמור של בכירים בעיריית ירושלים נחשף היום (ד', 25.3.09) בדוח מבקר המדינה. מנהל הרשות לפיתוח ירושלים (בתקופה הנדונה), אהוד ניסן, היה גם חבר ועדת הכספים והוועד המנהל של בית הספר "בצלאל". מהנדס העיר (אז) פסקואל ברויד, היה חבר בחבר הנאמנים של "בצלאל". שני הבכירים היו מעורבים בהעברה של 2.2 מיליון שקל כספי מדינה ל"בצלאל".

הפרשה, הנחשפת היום, התפתחה כך: עיריית ירושלים החליטה, לאחר דיונים רבים, להרוס את "בית פרומין", שהיה משכנה של הכנסת בין 1950 ל-1966, להנציח את הכנסת בשלט קטן, ולבנות על המגרש מגדל של 14 עד 16 קומות. ההחלטה נדחתה חלקית בוועדה המחוזית. למרות זאת, מכרה העירייה את המגרש ליזם פרטי, ב-10.15 מיליון שקל. אחד התנאים במכרז היה, שהיזם יעביר 1 מיליון דולר מתמורת המכירה ל"בצלאל" הסמוך. בהחלטה היו פעילים, כאמור, ניסן וברודי.

מבקר המדינה קובע, שלא נמצאה הצדקה עניינית להעברת הכספים ל"בצלאל", וממילא הליך זה איננו מקובל במכרזים למכירת נדל"ן. המבקר מותח ביקורת על ניגוד העניינים של שני הבכירים.

בסופו של דבר, העביר היזם ל"בצלאל" רק 2.2 מיליון שקל, כלומר כ-50% מהסכום שנקבע במכרז.

היזם איננו יכול להרוס את בית פרומין ולבנות את המגדל, משום שהכנסת, וכן המועצה לשימור אתרים, התערבו כדי להציל את הבניין ההיסטורי (מבקר המדינה מצרף לדוח שלו כמה צילומים מאירועים היסטוריים שהיו בבניין). כמה ח"כים, בראשות יו"ר הכנסת אז, ראובן ריבלין, נזעקו, והגישו הצעת "חוק מוזיאון הכנסת", הבא לשמר את הבניין. החוק נמצא בהליכי חקיקה.

בינתיים, השכיר היזם את הבניין למינהל הדיור הממשלתי, ששיכן בו את בית הדין הרבני הגבוה. החוזה נחתם באוקטובר 2005 ל-5 שנים. תוקף החוזה פג לפני 5 חודשים, והמבקר אינו מציין מה אירע אז. מכל מקום, מינהל הדיור הממשלתי משלם ליזם דמי שכירות של 150 אלף שקל לחודש, שהצטברו במשך התקופה ל-9 מיליון שקל. היזם אומר, שהשקיע 1 מיליון שקל בשיפוץ הבניין, כך שקיבל הכנסה נטו של 8 מיליון שקל. ההכנסה מדמי שכירות מכסה ליזם 80% ממה ששילם בעד הבניין!

כך מזייפים את ההיסטוריה

אגב כך, חושף המבקר לינדנשטראוס התנהגות רשלנית ומזלזלת של הרשויות כלפי הבניין ההיסטורי. הבניין הושכר במשך שנים רבות למשרד התיירות, שעשה באולם הכנסת כרצונו, חילק אותו לחדרים רבים, "עד שכיום כמעט ואי-אפשר לזהות את האולם המקורי של הכנסת". ועדות התיכנון הציעו לשמר את אולם הכנסת בקומת המרתף. זהו זיוף של ההיסטוריה, מכיוון שהאולם היה בקומה א', ולא במרתף. בנוסף התברר, שההצעה אינה בת-ביצוע באופן מעשי.