"1945-1940, שנים ארוטיות" הוא ספר חדש המדבר על נושא שנחשב לטאבו בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. ואולם, סופרו פטריק בוויסון, מתאר את הכיבוש הנאצי כ"תור הזהב" של בתי הבושת הצרפתיים ומתעד את צמיחתה של הזנות שזכתה להתעוררות מחודשת ככלי לסיפוק מאוויהם של הנאצים. מנגד, נשמעה ביקורת משום שהספר קורא תיגר על הדעה שהחיים תחת הכיבוש הנאצי היו כרוכים בסבל ובקושי בלבד. כך דיווח (יום א', 12.4.09) טיימס אונליין.
על-פי הספר, בתי הבושת הצרפתיים המכונים "maisons" שירתו קצינים נאציים שהיו יפים ואביריים במיוחד (הם נהגו להביא שוקולדים ופרחים לנשים). אלה היו חביבים על הזונות הצרפתיות, בניגוד לגברים הצרפתיים שהיו פחות נחשקים בעיניהן. אחת הנשים שעבדה באחד מבתי הבושת הגדולים אמרה, "אני מתביישת לומר זאת, אבל מעולם לא נהניתי כל כך בחיי. הלילות הללו בזמן הכיבוש היו נהדרים".
הספר הופך על פיה גם את האמונה כי נשים נאלצו לשכב עם האויב כדי להתגבר על קשיים כלכליים ומתאר דווקא כיצד אלפי נשים צרפתיות התאהבו בחיילים הגרמניים וילדו להם ילדים (ההערכה היא כי 200,000 ילדים נולדו לזוגות צרפתיים-גרמניים בזמן המלחמה).
בוויסון מתאר כיצד נשות האליטה נמשכו במיוחד לאויב: דמויות כמו המעצבת קוקו שאנל, הסופרת קולט וארלטי, כוכבת הסרט "ילדי גן עדן" שאמרה: "ליבי צרפתי אולם גופי בינלאומי". נשים החלו לצבוע את שערן בשחור כדי להיראות אקזוטיות בעיני הגרמנים שנשותיהם היו בעיקר בהירות. הגרמנים החשיבו את בתי הבושת כביתם השני. בוויסון כותב שבפחות משעה, אישה הייתה יכולה להרוויח פי שלוש ממה שהשתכרו נשותיהן של אסירים צרפתיים ב-1941, במדינה שבה ממשלת וישי שיתפה פעולה עם הנאצים ואף הפעילה מס על תעשיית בתי הבושת המשגשגת.
כאשר פלשה גרמניה לברית המועצות ביוני 1941, בתי הבושת בצרפת ספגו מפלה שכן רבים מן הקליינטים - "היפים והחסונים ביותר" - כותב בוויסון, נאלצו לעבור לחזית המזרחית. בסופו של דבר נשות צרפת שילמו על בגידתן. ראשיהן של אלפי נשים גולחו לאחר השחרור בידי הגברים הצרפתיים כאות קלון.
