הנסיבות האישיות לא נכללו והעונש הוקל

שופט בית משפט מחוזי בירושלים, משה רביד, ביטל עונש מאסר של 5 ימים, שהוטל על יונס אבו שלבק לאחר שנהג בזמן פסילה וללא ביטוח. השופט רביד קבע שפסק הדין של בית משפט קמא לקה בחסר והתעלם מנסיבותיו האישיות של אבו שלבק.

הלה הורשע על-פי הודאתו ובית משפט קמא גזר את דינו: "מדובר בנהיגה בפסילה ואין מנוס מעונש מרתיע. דן ל-5 ימי מאסר בפועל. חודש מאסר על תנאי לשנתיים אם ינהג בזמן פסילה. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,000 שקל".

בכתב הערעור נטען שיש לבטל את רכיב המאסר בפועל לאור ההנמקה הלקונית והתמציתית של בית משפט קמא.

המדינה התנגדה לערעור וטענה שיש להשאיר את העונש על כנו וביקשה להגיש את הרשעותיו הקודמות של המערער שלא בדרך של בקשה. השופט רביד סירב בנימוק שאין בדעתו להתייחס להרשעותיו הקודמות של המערער שלא היו בידיו של בית משפט קמא.

בפסק הדין קבע השופט רביד: "נראה לי כי נפלו פגמים בגזר דינו של בית משפט קמא. גזר דינו של בית משפט קמא אינו מנומק כדבעי. בבוא בית משפט לגזור דינו של אדם עליו לשקול שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבור, הצורך בהרתעה או בלחימה בעבירה שהיא נפוצה ויש בה משום ביזוי החוק, אך עליו גם לשקול את נסיבותיו האישיות של העבריין. לא זו אף זו: בית המשפט חייב לנמק את פסקי דינו. יהיו מקרים שבהם יוכל בית המשפט להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית, אך ישנם מקרים שהנמקה כזו אינה מספקת, במיוחד כאשר מדובר במקרים בהם גוזר בית המשפט עונש מאסר על נאשם. לא בכדי דרש המחוקק בעבירות חמורות ובמקרים בהם צפוי הנאשם לעונש מאסר כי יהיה לו ייצוג. גם בית המשפט העליון עמד על החובה לנמק החלטות שיפוטיות ואף סבר כי ייתכן ופסק דין שאינו מנומק עשוי לשמש עילה לביטולו".

לדברי השופט רביד, פסק דינו של בית משפט קמא היה לקוני, "ונראה כי הוא קבע שלכל עבירה בפסילה יש לתת מאסר בפועל. אכן זו מדיניות ראויה אך בבוא בית המשפט ליישמה עליו גם לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם ונראה שהדבר לא נעשה במקרה זה".

השופט ביטל את עונש המאסר לריצוי בפועל. בנוסף לעונשים של מאסר על תנאי והקנס שהוטלו על המערער, הטיל עליו השופט עונש פסילה בפועל של שישה חודשים ושישה חודשים על תנאי לבל יעבור את העבירות בהן הורשע בתוך שלוש שנים.