זאב מנשה, העוסק בהדברה, תבע את לקוחתו מיה לוי, שתבעה אותו בחזרה בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון. מנשה הוזמן לבצע עבודת הדברה בדירה של מיה תמורת 3,500 שקל, ובין הצדדים נחתם חוזה.
לטענת מנשה, עבודתו הופסקה לאחר שביצע כ-40% ממנה ומבלי ששולם לו שכר. "בכך הפרה לוי את החוזה ועליה לשלם לי פיצוי מוסכם בסך 1,500 שקל כפי שנקבע בחוזה, 1,400 שקל עבור העבודה שביצעתי, 180 שקל עבור בדיקת טרמיטים והוצאות". סל הכל ביקש מנשה סך של 3,430 שקל.
מנגד השיבה לוי, שמנשה ביצע עבודה לא מקצועית: "הוא עשה שימוש בחומר ריסוס אסור לשימוש ביתי בשם דורסן (דורסבן), קדח קידוחים לא אפקטיביים מעל המשקופים, במקום ברצפה". לוי ביקשה, בתביעה הנגדית, פיצוי בסך של 8,000 שקל הכולל: 2,000 שקל - עלות עבודות לסתימת החורים בפנלים (צורפה קבלה), 2,000 שקל אובדן הכנסה עקב עיסוק בתביעה ו-4,000 שקל בגין שימוש בחומר אסור ודחיית הכניסה לדירה.
מנשה השיב שקדח חורים מעל המשקופים לבקשת לוי והודה שעשה זאת לראשונה והדבר אינו מקובל. "עשיתי שימוש בחומר ריסוס המאושר לשימוש ביתי". לדבריו, לוי חיפשה תירוץ להפסיק את עבודתו לאחר שמצאה מדביר זול יותר בעלות של 1,500 שקל בלבד.
השופטת יעל בלכר דחתה את שתי התביעות וקבעה שכל צד ישא בהוצאותיו. לדבריה, לוי לא הוכיחה שמנשה עשה שימוש בחומר הדברה לא תקני שמיועד לחקלאות. לעומת זאת קבעה שמנשה, מתוקף היותו מומחה להדברה, היה חייב להודיע ללוי שאין זה מקצועי לקדוח מעל הפנלים וקידוח כזה לא ישיג את מטרתו. "אם לוי הייתה עומדת על כך - לא היה לה אלא להלין על עצמה. לאור האמור, אני קובעת כי מנשה הפר את חובתו לבצע הדברה באופן מקצועי ובכך הפר את החוזה".
עוד אמרה השופטת שמאחר שלוי לא שילמה למנשה, שכר כלשהו אין לחייבו בגין הנזק לפנלים והוא גם לא זכאי לפיצוי מוסכם.
