קשה להעריך בצורה טובה, בהינתן פרספקטיבה כה קצרה, את התגובה העולמית למותו של מייקל ג'קסון ביום שישי. אם מותן של אגדות בשיעור קומתו מתחום המוזיקה, ג'ון לנון, אלוויס פרסלי (ובמידה פחותה, קורט קוביין, ג'ניס ג'ופלין ובאדי הולי), כולם מוזיקאים שסיימו את חייהם בדרך לא טבעית ובגיל מוקדם, זכור, נדמה, כחדשות מצערות שהכו בלב הקונצנזוס בכאב גדול ללא מחלוקות רבות, ניכר כי העולם (ובפרט, אמריקה) כיווץ שפתיו במבוכה ובלבול מסוים עם היוודע הבשורה על מותו של ג'קסון.