בשנת 1985 קיים ג'רלד פוזנר, עורך ראשי, כתב ומחברם של רבי מכר החוקרים התנקשויות ופושעים נאציים, שיחה טלפונית עם מאיר עמית, שהיה ראש המוסד בין השנים 1963-68, והלך לעולמו בשבוע שעבר, במסגרת כתיבת ביוגרפיה על יוזף מנגלה.

במאמר שהתפרסם (יום ג’, 28.7.09) ב"דיילי ביסט" שהוא עורכו הראשי טוען פוזנר שעמית נתן למנגלה להימלט מידיו, וכי הייתה לו סיבה לכך. “הקדשתי אולי עשר דקות של מחשבה עליו”, אמר עמית לפוזנר בשיחת הטלפון. מה שהפליא את פוזנר בשמיעה ראשונה התבהר לו במהלך השיחה: “נאבקנו על קיומה של מדינת ישראל”, אמר לו עמית. “לא היה לנו הלוקסוס לצוד נאצים יותר”.

שנת 1960 הייתה השנה שבה המוסד רשם את ההצלחה הגדולה ביותר בציד נאצים, כאשר אדולף אייכמן נחטף והובא לישראל. בראש המוסד עמד אז איסר הראל, והראל הצליח לשכנע את ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון שלכידת נאצים היא משימה חשובה. מבצע לכידת אייכמן התברר כמבצע יקר, והראל רצה להפוך אותה לכדאית עוד יותר על-ידי לכידת מנגלה.

במשך שנתיים תרו אנשי המוסד ובראשם צבי אהרוני אחר עקבותיו של מנגלה בדרום אמריקה. בין השנים 1961-62 סוכני המוסד הסתובבו ברחבי אירופה ודרום אמריקה על-מנת לנסות לפרוץ דרך בפרשה באמצעות קרובי משפחה או אוהדי נאצים. “מבצע מנגלה” עלה למדינה יותר מאשר חטיפתו של אייכמן בבואנוס איירס.

ואז, בשלהי שנת 1962, הבחין אהרוני בעצמו במנגלה בין שלושה אנשים בחווה בברזיל שהייתה שייכת לניאו-נאצי מאוסטריה, ושבה ערך המוסד מארב. אהרוני הצליח לצלם את השלושה. מיד לאחר מכן טס לפריז ואמר להראל כי איתר את מנגלה.

אלא שלהראל היו תוכניות אחרות. הפרשה שהסעירה אז את המדינה הייתה פרשת היעלמותו של הילד בן ה-10 יוסל’ה שוחמכר, שנחטף על-ידי סבו וסבתו החרדים משום שחשבו שאינו מקבל חינוך דתי מספק. דוד בן-גוריון הורה על המוסד לטפל בעניין.

בתום המבצע חזר אהרוני ושאל את הראל, “עכשיו מנגלה?”, אבל הראל שלח אותו לחקור את פרשיית מדעני החלל שסבבה סביב שיגור ארבעה טילים מצריים. בשנת 1963 הראל התפטר ואת מקומו לקח מאיר עמית שהיה ראש המודיעין הצבאי. “הלוואי שהיה לנו מספיק כסף ומספיק כח אדם לעשות הכל”, אמר עמית לפוזנר באותה שיחה. "אבל נלחמנו על קיומה של מדינת ישראל. לא היה לנו הלוקסוס לרדוף אחר הנאצים יותר”.

לקריאת המאמר המלא