השוכרת לא סיידה בעצמה וחויבה בעלות סיוד

שגית ויצמן תבעה את רחל ששון בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שלא קיבלה הפרשי דמי שכירות. לדבריה, בחוזה צוינה הזכות לקבלת הפרשי שערי הדולר, בין מועד ההמחאה ששולמה לדמי השכירות שנמסרו מראש לששון לבין שער הדולר היציג במועד התשלום בפועל.

ששון השיבה שהוסכם ביניהן בעל פה על תשלום שקלי ללא החזר או קיזוז בגין הפרשי שער הדולר, לאור שיפוץ שביצעה לרווחת ויצמן ולבקשתה.

בפסק הדין ציינה השופטת מרים ליפשיץ פריבס שמעדויות הצדדים התברר שהוחלפו חלונות בחלק מחדרי המושכר, לבקשת ויצמן ולנוכח איטום לקוי ומצבם של החלונות הישנים. "הנתבעת ניאותה לכך ולא דאגה להתנות זאת בשינוי תנאי השכירות בהסכם השכירות. יתירה מכך, הנתבעת יוצאת נשכרת משיפור המושכר בהחלפת החלונות, בין אם לצורך השכרתו בעתיד ובין אם בהעלאת ערך הדירה שבבעלותה. מנגד, התובעת נהנתה מהחלפת החלונות לפרק זמן קצר, עד לסיום תקופת השכירות, ואין להשית עליה את הוצאה כלשהי בגין ההחלפה. יוער, כי אילו היו החלונות הישנים תקינים, צפוי וסביר להניח שהנתבעת לא הייתה נענית לבקשה להחלפתם. כך גם לא הוכח בהגשת קבלות כי בוצעו עבודות שיפוץ אחרות במושכר, אשר נועדו להשביח את המושכר ולא היה בביצוען משום קיום חיוביו של משכיר, לפי הוראת סעיף 7.א. לחוק השכירות והשאילה,התשל"א-1971, לתקן פגמים וליקויים שהתגלו במושכר, בשל בלאי".

השופטת הדגישה שלא הוכח שהוסכם על ביטול הזכות להחזר תשלום בגין הפרשי שערים עקב השיפוץ, וכן לא הוכח שעבודות השיפוץ לא בוצעו לתיקון ליקויים כי אם כהטבה לויצמן - השוכרת, אשר עליה לשלם לששון בגינן. "יחד עם זאת, התובעת לא דאגה לסייד את המושכר עם סיום תקופת השכירות כמתחייב לפי סעיף 15 להסכם השכירות. התובעת טענה כי לא קיבלה את המושכר לאחר סיוד אך הדבר אינו מתיישב עם הצהרתה בסעיף 15 להסכם כי קיבלה את הדירה מסוידת. אילו אכן היו קילופי טיח במושכר עם כניסתה אליו, צפוי היה שתעיר לגביהם בהסכם ותדרוש את ביצוע הסיוד. בנסיבות אלו אני קובעת כי התובעת זכאית לתשלום הפרשי שערים בסך של 934 שקל ממנו יקוזז סך של 300 שקל, על דרך האומדנא ובהיעדר הצעת מחיר, בגין אי ביצוע סיוד ע"י התובעת כמתחייב לפי החוזה". ששון חויבה לשלם גם הוצאות משפט בסך של 150 שקל בתוך 20 יום.