מכבי קביליו יפו, קבוצת האוהדים שעלתה השנה לליגה ב' ומחזיקה בתקציב הכי גבוה בליגות הנמוכות (כ-800 אלף שקל), ניצחה היום (שישי) את בני יצ'אלאל רחובות מליגה ג' בסיבוב ו' של גביע המדינה רק אחרי דרמת פנדלים. קביליו יפו התקשתה לאורך כל דקות המשחק מול בני יצ'אלאל, קבוצת העדה האתיופית, שתקציבה קטן פי 18 משל יפו. אחרי 1:1 בתום 120 דקות ניצחו המארחים 1:4 בבעיטות מהנקודה הלבנה (שנראתה יותר כמו קו במגרש צפרירים בחולון).
אורן יחזקאל כבש בדקה ה-14 והעלה את יפו ליתרון. אילן טפרה השווה בדקה ה-28. עד תום המחצית שלטו האורחים בשחק, אבל לאורך המחצית השנייה התגוננו והתמקדו ביציאה למתפרצות. בדקות ה-90 ו-118 היו ליפו הזדמנויות נהדרות לסגור סיפור, אבל שוער בני יצ'אלאל (היחיד בהרכב שאינו בן העדה), בן שושן, והמשקוף, מנעו זאת. אבל הם רק דחו את הקץ.
מהלך המשחק:
לאחר 13 דקות בהן אף קבוצה לא חיברה התקפה ראויה, פרץ אביב אלחדד באגף הימני, חדר לרחבה, והגיש כדור מצוין לאורן יחזקאל, שמקרוב גלגל מול שער ריק. אבי בן שושן, השוער, נכנע מקרוב, 0:1 ליפו בדקה ה-14.
עשר דקות לאחר מכן כדור חופשי מכ-30 מטרים נשלח ע"י אילן טפרה בצורה מסובבת למשקוף של יפו, הריבאונד המפתיע נבעט החוצה. בני יצ'אלאל השתלטו על הנעשה במגרש בדקות אלה, ובדקה ה-28 מהלך שהחל בצד שמאל עם טפרה הסתיים בכדור רוחב אותו דחק מקרוב טקלה, בגבו לשער, מול קבוצתו לשעבר. 1:1 מוצדק.
בדקה ה-41 יפו בנתה עוד התקפה נהדרת מהאגף הימני, אבל הבעיטה מול השוער, מקרוב, נשלחה מעל למשקוף.
את המחצית השנייה פתחה יצ'אלאל כשהיא מסתגרת בחצי שלה ויוצאת למתפרצות. ברבע השעה הראשונה זה עבד לה טוב והיא יצרה כמה מצבים מסוכנים מאוד, אבל רשמה החמצות נוראיות מול בורשטיין, שוער המארחים.
בדקה ה-70 זכתה יפו בכדור חופשי ממש על קו רחבת ה-16, אבל מה שיכול היה להיות בעיטת עונשין מ-11 מטרים הפך לכדור חופשי, שבהיעדרו של אביבי זוהר (אשתקד מאמן-שחקן, העונה רק מאמן) נבעט מעל למשקוף.
בדקה ה-90 כדור קרן של קביליו ננגח ע"י פוליקר מקרוב, בן שושן הציל את קבוצתו מהדחה ברגע האחרון. המשחק נכנס להארכה.
בדקה ה-108 קמינסקי היה אחראי למהלך מצוין שהסתיים בבעיטה חלשה שלו מול שער שרק שחקני הגנה, בלי השוער, שמרו עליו. הכדור שלו הורחק. 2 דקות לסוף ההארכה כדור חופשי של יפו ננגח פעם אחת בתוך הרחבה, הנגיחה השנייה כבר פגשה את המשקוף של בן שושן.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
