אנשים מדוכאים יכולים אומנם להרגיש טוב, אך הם אינם מסוגלים להישאר לאורך זמן עם ההרגשה הזו. כך קובע מחקר חדש.
הרעיון החדשני מעורר שאלות לגבי התפיסה הקיימת, על-פיה אנשים הסובלים מדיכאון לא יכולים אפילו להתחיל להרגיש רגשות חיוביים, ולאנשים אלו יש תגובה מעטה, אם בכלל, באזורים במוח הקשורים לתחושות חיוביות.
המחקר מראה כי ההתייחסות לרגשות חיוביים חשובה, אם לא חשובה ביותר בהבנת הדיכאון. כך כתבו החוקרים, מאוניברסיטת ויסקונסין, בדוח שפרסמו ב-Proceedings of the National Academy of Sciences.
הם מאמינים כי הממצאים מצביעים על כך שניתן לפתח אסטרטגיות קוגנטיביות שאינן מתמקדות בהקטנת הרגשות השליליים, אלא במקום זאת בהגברת הרגשות החיוביים ושימורם.
עד כה ידוע היה כי לחולים הסובלים מאנהדוניה - אי-יכולת לחוות הנאה (מרכיב בדיכאון) - יש יכולת מועטה לחוות רגשות חיוביים. המסקנות של המחקר הנוכחי הן כי הבעיה של אנשים לא מתבטאת בכך שהם אינם יכולים לחוות רגשות חיוביים, אלא שהם לא יכולים "לשמר" אותם.
הממצאים עשויים גם להשפיע על סוג התרופות המשמשות לטיפול במקרים שונים של דיכאון, בעיקר תרופות המשפיעות על הדופמין או על מערכת הגמול של המוח, שיכולות להועיל לטיפול בהפרעה מסוג זה.
למרות שדיכאון נחשב להפרעה במצב הרוח, לא ידוע כיצד מצב הרוח נפגע במצב של דיכאון.
לדברי החוקרים, אחד מהתחומים שלא זכו לתשומת לב בדיכאון, הוא האפשרות שהחריגויות העיקריות בדיכאון הן לא הרגשות השליליים אלא דווקא הרגשות החיוביים. הרעיון הוא שחולים שסובלים מדיכאון או לפחות תת-קבוצה שלהם, סובלים למעשה מבעיה בשימור או באחזקה של רגשות חיוביים.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
