תמר קדם תבעה את שכנה, עזריאל אבן-חן, בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בגין נזקי נזילה. לדבריה, נאלצה לסייד את כל הדירה ועל אבן-חן להשיב לה את עלות הסיוד ולפצותה בגין אי-הנוחות שנגרמה לה.
בכתב ההגנה לא הכחיש אבן-חן את הנזילה מדירתו, אך טען שאיתר אותה תוך זמן קצר ממועד שהחלה, ותיקן מיידית את המקור שגרם לה. בנוסף, הציע לשכנתו לסייד את האזורים הטעונים סיוד, אך היא סירבה. "התובעת מבקשת להתעשר על חשבוני בדרישתה לסיוד כל הדירה למרות מוקדי הנזילה והסכום הנדרש על ידה לסיוד, מופרז", אמר אבן-חן.
השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס שמעה בדיון את אבן-חן, שהודה כי הייתה סתימה בביוב בדירתו שגרמה לרטיבות בדירתה של קדם, והסכים לשלם לה את הוצאותיה לסיוד במקומות שניזוקו עקב הרטיבות, בסך של כמה מאות שקלים.
"מהעדויות למדתי כי חלחול מים חזק לדירת התובעת, הופסק מיד עם תיקון מערכת הביוב המובילה ממכונת הכביסה בדירת הנתבע" אמרה השופטת והוסיפה כי "למרות זאת, ראוי היה לפתוח את הריצוף כדי לבצע החלפה של החול הרטוב עקב הנזילה, לאור כמות מים גדולה שזרמה אליו. אם לא כן, סביר להניח שהיה נוצר נזק גדול יותר בדירת הנתבעת, עם חלוף הזמן עד לתום ייבוש החול".
בנסיבות אלו, ציינה, "היה על הנתבע להקטין את נזקי התובעת בפתיחת הרצפות כדי למנוע החמרה עד לייבוש החול מעצמו ואין לו להלין כנגדה, על הוצאותיו ונזקיו הנטענים מפתיחתו".
לדברי השופטת, מעיון בתמונות ובנזילה, הוכח כי חלקים מהדירה ניזוקו ובפרט חדר האמבטיה, ה"אינטרסול" והמסדרון. "לא הוכח כי היה צורך בסיוד כל הדירה. התובעת לא הגישה חוות דעת של מומחה או כל ראייה אחרת על גודל השטח שניזוק מהנזילה וטענה לצורך בסיוד בכל הדירה, מבלי שהשתכנעתי שהיה קשר סיבתי בין הנזילה לבין מצבה של כל הדירה ומבלי שהוכח כי אכן כל הדירה טעונה סיוד. הצעת המחיר שהוגשה על-ידי התובעת, הוצגה ללא פרוט מחיר הסיוד לחלקי הדירה השונים כי אם בהצעה כוללנית, לכל הדירה".
בסופו של דבר, השופטת חייבה את אבן-חן לשלם לקדם בגין סיוד חלקים שניזוקו בדירה עקב הנזילה, סך של 800 שקל בתוספת 300 שקל פיצוי עקב הכבדה. "בקביעת גובה הפיצוי, התחשבתי בפעולותיו המהירות של הנתבע לביצוע התיקון ובסירובה של התובעת, לאפשר לנתבע להקטין את נזקיה בביצוע הסיוד, מיד לאחר יבוש הקירות בדירתה". אבן-חן חויב גם לשלם לקדם הוצאות משפט בסך של 250 שקל.
