עובדי מדינה מושחתים מסרו מידע חסוי תמורת כסף

איציק בן עטר, חוקר פרטי, הודה במסגרת הסדר טיעון עם המדינה, בעבירות של פגיעה בפרטיות ובעבירה של שימוש שלא כדין במאגר מידע.

מכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב עלה, כי בן-עטר התקשר עם אמיר בן נאים לצורך השגת ידיעות על אחרים, ובן-נאים השיג עבורו את המידע מעובדי ציבור מרשות המיסים, המוסד לביטוח לאומי ובזק. בכתב האישום נכתב: "הנאשם הזמין וקיבל את המידע החסוי מבן נאים ביודעו כי בן נאים משיג עבורו את המידע מהמאגרים שלא כדין".

שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את בן-עטר, כדי לא לפגוע בפרנסתו (הרשעתו לא תאפשר לו להמשיך לעבוד כחוקר פרטי). סניגורו הדגיש כי הוא הודה מיד באשמה, לקח אחריות והמקרה אירע לפני 4 שנים ויש להתחשב בכך.

פרשה קודמת לא הרתיעה את החוקר הפרטי

שופט בית משפט השלום בתל אביב, דן מור, קבע בהכרעת הדין וגזר הדין שעם כל הצער שבדבר, הוא אינו יכול להיענות להמלצת שירות המבחן שלא להרשיע את בן-עטר. לדבריו, בן-עטר ביצע עבירות חמורות שיש בהן משום סכנה אדירה לפרטיות הציבור, בחדירה מכוונת תמורת בצע כסף למאגרי מידע. "על הציבור להפנים מחד, את הסכנה שבפריצה למאגרים אלו שתוצאתה פגיעה קשה בפרטיותם, ומאידך שהגנה על מאגרים אלו מחייבת את בית המשפט בין היתר, בהטלת עונש כבד ומרתיע על הפוגעים בפרטיותו של אדם בדרך זו", ציין.

השופט התרעם על כך שפרשה דומה, שנחשפה בשנת 2005, לא הרתיעה את בן-עטר ולדבריו, אף גישתו של שירות המבחן לעבירותיו של בן-עטר הייתה מוטעית מיסודה: "שירות המבחן אינו רשאי להתעלם מהחובה הציבורית להרתיע, בין את הנאשם ובעיקר - הרתעת הרבים. אי הרשעת הנאשם תפגע קשות בעיקרון ההרתעה", אמר.

השופט, שהרשיע את בן-עטר, קבע כי אובדן הרישיון לעסוק בחקירות פרטיות הוא תוצאה דרושה וראויה כחלק מגזר הדין. "בית המשפט אינו מוכן שאדם כנאשם, שנתן לעצמו רשות להפר את הוראות החוק ולחדור למאגרי מידע תוך ניצול עובדי ציבור מושחתים, ימשיך ויעסוק בחקירות פרטיות, שמשמעותן, בין היתר חדירה לפרטיות".

הוא מתח ביקורת על המשטרה וקבע שלא היה מקום לעצור את החקירה בחוקרים הפרטיים, "אלא טוב היה להמשיך ולחקור את אותם עורכי דין שעשו שימוש במידע שקיבלו מהנאשם, על-מנת לבסס את מודעותם, או היעדרה, לגבי מקורות המידע".

בסופו של דבר, השופט גזר על בן-עטר עשרה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 25,000 שקל, והוסיף כי עסקת הטיעון נטתה חדות לקולא.