14 מבין 27 המדינות החברות באיחוד האירופי יאמצו מספר חוקים הנוגעים לגירושים בינלאומיים, לאחר שהממשלות הסכימו לניסיון הראשון של "שיתוף פעולה מוגבר".
האיחוד האירופי נאבק מזה שנים בשאלה איזו מערכת משפטית תיושם כשזוג בינלאומי מתגרש, במיוחד כשהזוג מתגורר במדינה שלישית. שבדיה עצרה עד כה כל עסקה, מחשש כי תגביל את חוקי הגירושים הליברליים שלה.
הרעיון של שיתוף פעולה מוגבר הוא לאפשר לקבוצות של מדינות חברות - 9 הוא המספר המינימלי - להתקדם לקראת תיאום גדול יותר במצבים בהם האיחוד האירופי כגוף אינו מסכים להם.
"ההצבעה היום היא היסטורית. אני מאוד גאה שהמועצה (של מדינות האיחוד האירופי) הייתה אמיצה מספיק כדי לקבל את ההחלטה להשתמש בכלי חקיקתי זה בפעם הראשונה", אמרה חברת ועדת האו"ם לענייני משפט וצדק, ויויאן רדינג.
אמנת ליסבון החדשה של האו"ם מציעה למעשה מוצא למקרים של מבוי סתום, ומאפשרת למדינות ליצור מעין "מיני-איחוד" בתוך הגוש כדי להסכים לגבי חוקים הנוגעים לשאלות מפתח. הכלים לשיתוף הפעולה בנושא גירושים בינלאומיים כבר אושרו על-ידי שרי המשפטים של האיחוד האירופי אך זקוקים עדיין ל"אור ירוק" רשמי, לאחר ההסכמה שניתנה בחודש שעבר על-ידי הפרלמנט האירופי.
ההחלטה התקבלה במהלך כינוס של שרי החקלאות של האיחוד האירופי שהתקיים בבריסל.
14 המדינות שיאמצו את החוק הן אוסטריה, בלגיה, בולגריה, צרפת, גרמניה, הונגריה, איטליה, לטביה, לוקסמבורג, מאלטה, פורטוגל, רומניה, סלובניה וספרד.
לפני שהחוקים החדשים יוכלו להיכנס לתוקפם, רדינג הדגישה כי המדינות המשתתפות יצטרכו להסכים בינן לבין עצמן לגבי פרטים נוספים, על בסיס ההצעות שהוגשו בחודש מרס.
על-פי נתונים של האיחוד האירופי, היו יותר ממיליון מקרי גירושים בגוש בשנת 2007, ביניהם 140,000 גירושים בינלאומיים. אך מקרים עוכבו לעיתים קרובות לאחר שבני הזוג והשופטים התווכחו תחת חוקי איזו מדינה ייקבע תהליך הגירושים: של הבעל, של האישה, של המדינה בה נערכו הנישואים, או של המדינה בה הם מתגוררים.
החוקים החדשים יספקו קווים מנחים ברורים יותר בנושא, ויאפשרו לזוגות בינלאומיים להסכים לגבי הסמכות השיפוטית המתאימה להם או להשאיר לשופט לעשות עבורם את העבודה.
