דיון סוער פרץ במהלך ישיבת ועדת הפנים של הכנסת אודות נסיבות פינוי גבעה 26. משפחת עוזרי פונתה בכוח מהגבעה, וזאת זמן קצר לאחר שאבי המשפחה נרצח בפיגוע טרור. הפינוי נעשה עקב הסיכון לחיי יתר בני המשפחה.
יו"ר הועדה ח"כ יורי שטרן פתח את הישיבה שנועדה לבחון את הפעילות המבצעית של המשטרה בעת פינוי גבעה 26 וחוות גלעד. ח"כ שטרן פנה אל נציגי המשטרה בבקשה לקבל תשובות לגבי - מהם הנהלים שננקטים בעת פינוי מאחזים בלתי חוקיים, מה הזמן שניתנת התרעה על הפינוי ומדוע אנשי המשטרה קיבלו הוראה להופיע ללא תגים בעת הפינוי.
לועדה זומן תנ"ב אהרון פרנקו ושלומית קדם, ראש היחידה לתלונות הציבור במשטרה. עמדתם בתחילת הדיון היתה, כי האחריות על ביצוע פעולת הפינוי מוטלת על משטרת ישראל אולם הם תחת פיקוח של צה"ל. הם סרבו למסור את מסקנותיהם בעקבות ארועי פינוי גבעה 26 וחוות גלעד. תנ"צ פרנקו מסר: " הפעילות התבצעה במסגרת פעילות מבצעית, והמטרה היתה להגן על השוטרים וחיי אדם, ולראיה שהאירוע לא הסתיים בפגיעות נפש". בהמשך הדיון הוא טען: "אני יושב בבית דין שדה. כל האחריות באיו"ש היא של צה"ל, והפינוי נעשה בסמכות בית המשפט, בעקבות צו פינוי".
"לא הוגשה אף לא תלונה אחת למשטרה על אירועי גבעה 26, ולכן לא אוכל לתת תשובה ברמה הכוללת של האירוע", הוסיף.
לבנת עוזרי טענה לעומתו, כי לא ייתכן שלא הוגשו תלונות. "אנחנו עצמנו הגשנו תלונה במשטרת חברון".
משפחת עוזרי, שביתה נהרס בעת פינוי הגבעה, פרצה בצעקות כלפי ח"כ אלי בן-מנחם והטיחה בו: "לא איכפת לך מעם ישראל". הדיון נגרר אל טונים צורמים כאשר התערב ח"כ אלי בן-מנחם וטען כי "מתקיים כאן משפט שדה נגד כוחות המשטרה והפרקליטות, ואין זה מכובד כי הועדה בעידודו של ח"כ שטרן יעודדו ביקורות ללא כל הממצאים שיונחו לפניהם".
שאול ניר, אביה של לבנת עוזרי, הטיח כלפי ח"כ בן-מנחם, כי המשטרה אינה מתנהגת כראוי כלפי אלמנה עם חמישה ילדים. "יש כאן עמדה תמוהה של עמדת המשטרה שטוענת, כי לא הגשתי תלונה וקיימת תלונה". לדבריו הדמוקרטיה הולכת לכיוון של דיקטטורה.
בסיכום הישיבה סיפרה עוזרי מה התרחש בעת הפינוי. לטענתה, אופן הפינוי באמצע הלילה, היה ללא ליווי שוטרות והתבצע על-ידי שוטרים. "הוציאו ילדים מהמיטות, הם היו ללא תגים, ללא תעודות מזהות. וכשביקשתי לדעת מיהם, הם סירבו לתת לי את זהותם. לאחר מכן, מבלי לדעת הכניסו אותי לתוך ניידת, לא נתנו לי בקבוק שתייה, לא נתנו לילדים להתפנות. ילד שהרטיב את המכנסיים לא איפשרו לי להחליף את מכנסיו. ניתן לסכם זאת, בכך שזה היה מסע בלהות, והזכיר לי במשהו את האופן שבו פינו ילדים ברכבות בתקופת השואה מבלי לדעת לאן הם מובלים".
