המשטרה גבתה הודאה מחשוד בתאונת פגע וברח, לאחר שמנעה ממנו שינה במשך יומיים רצופים. כך קובע בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר זיכה את אלכסנדר זייצב מההאשמות נגדו.
זייצב הורשע בבית משפט השלום בנתניה בהפקרה לאחר פגיעה, בנהיגה ללא פוליסת ביטוח, בשינוי זהות של רכב ושיבוש מהלכי משפט. נגזרו עליו 22 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ושלילת רישיון.
מדובר בתאונה שהתרחשה בינואר 2007, ובה נדרס למוות הולך הרגל יהושע יגודייב בכביש 4. לפי הנטען בכתב האישום, זייצב היה זה שנהג ברכב הפוגע - טנדר סובארו השייך למשפחת חברו, בני רודוי.
שופט בית המשפט המחוזי,
רמי אמיר, ציין בתחילת החלטתו, כי ביחס לעבירה של שיבוש מהלכי משפט, הרשיע בית המשפט השלום את זייצב בשל מסירת הודאת כזב והפללת אדם אחר, אף שאין לכך זכר בכתב האישום. מצד שני, אין כל התייחסות בהכרעת הדין לפרטי האישום המיוחסים לו בכתב האישום בגדרה של עבירה זו.
הכרעת הדין התבססה בעיקרה על הודאותיו של זייצב בחקירתו במשטרה. אמיר ציין, כי שתי הודעותיו הראשונות של זייצב נגבו ללא אזהרה וללא יידוע על זכותו להיוועץ בעו"ד. האזהרה הראשונה ניתנה לזייצב רק בעת הודעתו השלישית, בעודו עצור, וגם אז לא נאמר לו דבר על זכותו לייצוג משפטי. כך נמשך הדבר גם בעת מסירת הודעותו הרביעית ובשחזור, הכל - בעודו במעצר.
פגיעה בזכות ההיוועצות בעו"ד
אמיר מזכיר את החובה להזהיר חשודים ולאפשר להם להיוועץ בעורכי דין. לדבריו, לפגיעה בזכות ההיוועצות הייתה לכאורה השפעה ניכרת על תוכן ההודעות, כפי שניכר מכך שזייצב חזר בו מההודאה לאחר קבלת הייעוץ. אמיר לא נכנס לשאלה האם יש לפסול את הודעותיו של זייצב, משום שמצא נימוקים אחרים לזיכויו.
הוא ממשיך ומותח ביקורת קשה על המשטרה: "אין זה נכון ואין זה ראוי להחזיק נחקר בחקירה, כשהוא ער במשך שתי יממות, כאשר החוקרים מתחלפים והולכים לישון, והוא ממשיך ונחקר. אין הצדקה לכך, אלא במקרים מיוחדים, כגון פיקוח נפש או 'פצצה מתקתקת', כשיש חשיבות קריטית להשגת המידע דווקא בתוך השעות הקרובות. יש בכך פגיעה בסיסית ביותר בזכויות הנאשם, והטלת צל כבד ביותר על החקירה ועל תוצאותיה.
"למרבה הצער, כך היה בענייננו. חקירת המערער נמשכה בראשיתה שתי יממות ברציפות, תוך הסעתו מבית מעצר אחד למשנהו וחזרה, כשהוא נותר ער כל הזמן, ורק חוקריו מתחלפים וזוכים להפסקת שינה. ההודאה הראשונה ניתנה למעשה רק בהודעה הרביעית, זו שנגבתה בבוקר שלמחרת, אחרי ליל שימורים וחקירות. ההודאה שבשחזור נעשתה בצהרי היממה השנייה, כאשר המערער טרם זכה לרגע שינה.
"ספק בעיני אם אפשר לקבל הודאות כאלו כהודאות שניתנו מרצון חופשי, גם אם הנחקר נצפה יושב ומעשן סיגריה ושותה קפה בחברתם של חוקריו. התשת הנחקר ע"י מניעת שינה באופן בלתי-סביר ובלתי-מידתי שקולה, לטעמי, לפגיעה באוטונומיית הרצון שלו. 'קפה וסיגריה' אינם סותרים זאת בהכרח, ומתיישבים גם עם מתן הודאה מתוך תשישות כדי לרצות את החוקרים". עם זאת, גם כאן לא הכריע אמיר בשאלה האם יש לפסול את ההודאה.
קיומן המצטבר של מספר ראיות אובייקטיביות
הנימוק המכריע, שעל יסודו החליט אמיר לקבל את הערעור, היה קיומן המצטבר של מספר ראיות אובייקטיביות, אשר שוללות את עצם מעורבותו של זייצב בתאונה ובכל המיוחס לו בכתב האישום, ולו בשל ספק סביר.
"התזה הבסיסית של התביעה היתה, כאמור, שהמערער עשה את הכל תוך שימוש בסובארו של רודוי... רק קשירתו של המערער לאותו רכב - היא שקושרת אותו למהלך הכולל של האירועים והעבירות".
לדברי אמיר, הנחה בסיסית זו נתמכה בהודאות השונות של זייצב (שדרך גבייתן העלתה סימני שאלה לא מבוטלים), אך מקורה ועיקרה ב"ממצאים אובייקטיביים" שהתגלו בראשית בחקירה. אלא שכבר במהלך החקירה, ובוודאי בסופה, הסתבר, כי אותם "ממצאים אובייקטיבים" אינם ממצאי אמת אלא רק חשדות שהתבדו - כאשר הממצאים האמיתיים דווקא סותרים את מעורבות הסובארו של רודוי בתאונה, וממילא את מעורבותו של זייצב בתאונה ובכל הקשור בה, לפניה ולאחריה.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
