טענתו העיקרית של
משה קצב להגנה מן הצדק היתה, כי המדינה עצמה טענה בבג"ץ שאין הסתברות להרשעתו באונס של א' ממשרד התיירות - אך לאחר מכן טענה בלהט בבית המשפט המחוזי, כי א' ראויה לאמון והראיות מבססות את אשמתו של קצב.
על כך אומרים השופטים: "היועץ המשפטי וצוות הפרקליטים לא סברו מעולם כי הנאשם חף מפשע, או כי הוא דובר אמת, או כי תלונת המתלוננת א' ממשרד התיירות מקורה בעלילה. ההיפך הוא הנכון. המדינה דחתה בשתי ידיים כבר בשלב הראשוני את הכחשתו הגורפת של הנאשם בדבר קיום מגעים עם הכפופות לו, וסברה כי אלו נתקיימו גם נתקיימו".
התלבטותה של המדינה לגבי א', ציינו השופטים, הייתה האם יש להאשים את קצב באונס או "רק" בבעילה בהסכמה תוך ניצול יחסי מרות - עבירה שכבר התיישנה. לאור קשיים ראייתיים שעשויים היו להתעורר בנוגע לעבירת האונס, העדיפה המדינה הרשעה מיידית של קצב בעבירות מין ואת הרחקתו מהזירה הציבורית.
"הפניותיה הסלקטיביות של ההגנה לאמירות מסוימות מטיעוני המדינה במסגרת הדיון בבג"ץ פלונית [נגד הסדר הטיעון], אינן מצביעות, בניגוד לנטען, על שינוי קיצוני שחל בעמדת התביעה", הם קובעים. לדבריהם, ייתכן שדווקא קצב שינה את עמדתו בעקבות הסדר הטיעון, כאשר חשב שאם יסוג ממנו - המדינה תוותר כליל על העמדתו לדין.
אלא, כאמור, שקצב טעה. יתרה מזאת: הזמן שחלף הביא לידי המדינה ראיות שחיזקו את גירסתה של א', ואשר לא היו ידועות לה בזמן השימוע שהביא לעיסקת הטיעון. מדובר בעיקר בתרשומת של עו"ד אלי בן-טובים, אליו פנתה א' למחרת פיטוריה ממשרד התיירות, ואשר תיעדה - שנה בלבד לאחר מעשי האונס - את שעבר עליה.
פיסקה נוספת בפסק הדין מאשימה את קצב בבידוי ראיות: במהלך המשפט הוברר, כי "השיחות המוקלטות בהן נשמעת המתלוננת מבקשת עבודה בבית הנשיא הינן ערוכות, 'מבושלות' ותלושות מן ההקשר הכולל בהיותן אך חלק מזערי מעשרות שיחות שהוקלטו על קלטות שנעלמו מעבר לים. הפרקליטות שהחזיקה בעת ההיא רק בתמלול מודפס, לא ידעה זאת". והשופטים מסכמים: "זהו הסיכון שנאשם לוקח על עצמו בהחליטו לדחות הצעת הסדר ולנהל משפט".
בהמשך אותו פרק, מותחים השופטים ביקורת קשה על אמינותו של קצב וקובעים שהוא אשר דיבר בשני קולות. "במהלך הודעותיו במשטרה, כמו גם בעדותו בבית המשפט, הכחיש הנאשם מכל וכל קיום יחסי מין עם המתלוננת. לא היו דברים מעולם, טען. עלילה שפלה וזדונית, זעק. והנה, מסיכומי ההגנה עולה טענת הגנה עובדתית חילופית, ולפיה ייתכן אומנם כי נתקיימו יחסי מין בין הנאשם לבין המתלוננת, אולם הללו נתקיימו בהסכמתה המלאה וללא שימוש בכוח".
