נדחו ערעורי בכירים בוועדים גדולים שהורשעו בקבלת שוחד

בית המשפט העליון דחה היום (ב', 24.1.11) את ערעוריהם של המורשעים בפרשת מתן שוחד לבכירים בחברות גדולות, לצורך העדפתו של הספק פנחס עציוני. בית המשפט גם הותיר על-כנם את העונשים שנגזרו של עציוני ועל אבנר גלעד, שהיה חבר ועד עובדי בנק הפועלים, והקל בעונשיהם של בנימין גולדרינג, שהיה מבכירי ועד עובדי בזק, ושל שמואל שמעוני, שהיה קניין באל-על.

כתב אישום נגד הארבעה ונגד נאשם נוסף, יורם אוברקוביץ המנוח, שהיה יו"ר ועד עובדי חברת החשמל, עסק בארבע פרשות של מתן שוחד שהמשותף להן הוא זהותו של נותן השוחד - עציוני.

אירועי השוחד התרחשו, על-פי כתב האישום, על-רקע פעילותן של חברת נחם שיווק ומסחר וחברת פנחס עציוני. נחם עסקה בשנים 1997-1981 בהפעלת "חנויות רווחה" לעובדים בגופים מוסדיים גדולים ובאספקת שי לחג לאותם גופים. חברת עציוני הוקמה בשנת 1982 ועסקה בייבוא ובאספקה של ציוד ומזון.

כאשר התמוטטה נחם, הגיש המפרק תלונה למשטרה אשר הולידה את כתב האישום. על פיו, נתן עציוני שוחד בהיקף של עד מאות אלפי שקלים (במזומן ובטובין) לארבעת הנאשמים האחרים, שהיו אחראים להתקשרויות עם נחם או עם חברת עציוני.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ג'ורג' קרא, הרשיע את הנאשמים ברוב העבירות שיוחסו להם. עציוני הורשע בשלוש עבירות של מתן שוחד ובשיבוש הליכים ונדון לשנה וחצי מאסר וקנס של 50,000 שקל. שמעוני הורשע בלקיחת שוחד ונדון לשנת מאסר וקנס של 25,000 שקל. גולדרינג, שהיה יו"ר ועד עובדי בזק באזור הצפון וחבר בוועד הארצי, הורשע בלקיחת שוחד ונדון לשנת מאסר ולקנס של 25,000 שקל. גלעד, שהיה חבר הוועד הארצי של עובדי בנק הפועלים ורכז ועדת קניות לשי חג פסח, הורשע בלקיחת שוחד ונדון לשנת מאסר ולקנס של 75,000 שקל.

עציוני וגלעד ערערו הן על הרשעתם והן על עונשם, בעוד שמעוני וגולדרינג ערערו רק על גזר הדין.

במקרה זה ניתן לקבל עדות שמיעה

השופט אשר גרוניס דחה את ערעורו של עציוני בנוגע לפרשת גלעד וקבע, כי ניתן להסתמך על עדותו של יוסי זולדן, מי שהיה חשב חברת נחם. זולדן העיד, כי עציוני סיפר לו על קבלת השוחד מגלעד, וגרוניס קבע, כי במקרה זה ניתן לקבל את דבריו גם אם מדובר בעדות שמיעה. עוד ציין, כי קיימות ראיות נוספות המחזקות את עדותו של זולדן, וכי ניתן להרשיע בשוחד גם אם היקפו (כבמקרה הנוכחי) אינו ידוע במדויק.

גם בנוגע לשוחד לגולדרינג קבע גרוניס, כי אין מקום להתערב בהרשעתו של עציוני, שכן ברור שהלה לא שילם תמורת המוצרים שנטל מחנות הנוחות שבבעלות עציוני. עוד השתכנע גרוניס, כי לגולדרינג הייתה השפעה על בחירת ספקי הוועד הצפוני של עובדי בזק, למרות שפורמלית לא עסק בנושא.

לגבי שמעוני, עסק האישום בשוחד שהעניק עציוני על-מנת שיסייע לו לזכות במכרזים לרכישת מוצרים שחולקו לנוסעי אל-על. גם בסעיף זה, עציוני לבדו ערער על ההרשעה, אם כי גרוניס קובע שלא הוכח מעבר לכל ספק סביר ששמעוני לא שילם תמורת המוצרים שקיבל מעציוני. לדעתו, ייתכן ששמעוני שילם מחירי עלות בלבד - אך גם עובדה זו מהווה מתן שוחד מצידו של עציוני. עוד מציין גרוניס, כי נראה שעובדות המעשה בסעיף זה קלות יותר מאשר באישומים האחרים.

בערעורים על גזר הדין ציינו כל הנאשמים, כי חלפו 12 שנים מאז ביצוע העבירות, והוסיפו נסיבות אישיות. כך למשל ציין עציוני, כי ירד מנכסיו ונאלץ להגר לפולין ולעסוק שם באספקת מזון כשר. גלעד ציין את פטירת בנו בן ה-13 ואת מחלתה הקשה של בתו.

עבירת שוחד מחייב מאסר בפועל

גרוניס קבע, כי לא ניתן להמיר בעבודות שירות את עונשי המאסר בפועל שנגזרו על הארבעה. הוא אומר: "דווקא משום שהמעורבים בעבירות שוחד הם אנשים המכונים נורמטיביים, ובדרך כלל חסרי עבר פלילי, יש להחמיר עימם וזאת למען יראו וייראו. היינו, בעבירות כאלה יש ליתן משקל נכבד לשיקול בדבר הרתעה כללית. אכן, במקרה זה חלפה תקופה ארוכה מאז בוצעו מעשי העבירה ויש ליתן ביטוי לכך בעונש המושת, וכך אומנם עשה בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, והדבר נוגע לכל הארבעה שבפנינו, השיקולים הפרטניים שיש ליתן להם משקל לצד הקולא מקבלים משקל נמוך יחסית לשיקול ההרתעה".

עוד אומר גרוניס, כי יש להחמיר יותר בעונשו של מקבל השוחד מאשר בעונשו של הנותן (העונשים המירביים הם, בהתאמה, עשר ושבע שנות מאסר; במועד הרלוונטי הם היו שבע שנים ושלוש וחצי שנים).

במקרה זה הוטל על עציוני עונש חמור יותר מאשר על מקבלי השוחד, שכן הוא הורשע בשלושה מקרים והאחרים במקרה אחד. לכן, אומר גרוניס, אין מקום להקל בעונשו. לעומת זאת, יש מקום להבחין בענישה בין שלושת מקבלי השוחד בהתאם לסכום השוחד שקיבל כל אחד מהם.

"אילו הפערים בסכומי השוחד שקיבל כל אחד מן השלושה - גלעד, גולדרינג ושמעוני - לא היו משמעותיים, ניתן היה לקבל שיושתו עליהם עונשי מאסר זהים", אומר גרוניס. "אולם, בענייננו מדובר בפערים כה גדולים, עד שמטבע הדברים יש ליתן להם ביטוי אף בענישה.

"...אין דינו של עובד ציבור המקבל שוחד בסכום של מאות אלפי שקלים כדינו של עובד ציבור המקבל אלפי שקלים. אמנם, עצם קבלתו של המתת היא שמעבירה את המעשה לספירה הפלילית, אך משקלה של החומרה משתנה, בין השאר, בהתחשב בגובה הסכום. במיוחד כך כאשר מדובר במעשי עבירה דומים ובמתת בסכומים שונים באופן מהותי. על-רקע זה ראוי ליצור מדרג מסוים בין עונשי המאסר".

גלעד קיבל לפחות 100,000 שקל, ולכן עונשו נותר על-כנו. גולדרינג קיבל לכל היותר 50,000 שקל, ולכן הוקל עונשו לעשרה חודשי מאסר בפועל. שמעוני קיבל שוחד בסכום של אלפי שקלים בודדים, ולכן עונשו הועמד על שבעה חודשי מאסר בפועל.

השופט ניל הנדל סבר שיש לזכות את גלעד מחמת הספק, אך השופט יורם דנציגר הצטרף לדעתו של גרוניס ולפיה יש לדחות את ערעורו.