בית משפט השלום בירושלים קבע (יום א', 29.6.03), בהמשך לפסיקות קודמות שניתנו בנושא, כי גם מקלט טלוויזיה שאינו מחובר לאנטנה, מחוייב בתשלום אגרה לרשות השידור.
בפני השופטת אורית אפעל-גבאי, בואה בקשתו של נועם בן-דוד להצהיר כי החזקת מכשיר טלוויזיה ללא חיבור לאנטנה, מוציאה את המכשיר האמור מגדר המונח "מקלט טלוויזיה", ולפיכך פוטרת את המחזיק בו מתשלום אגרה.
רשות השידור טענה כי על-פי לשונו של חוק רשות השידור, מוטלת אגרת טלוויזיה בגין "החזקת מקלט טלוויזיה", ואין הבדל אם המחזיק נהנה בפועל משידורי הטלוויזיה. בן-דוד מחזיק במקלט טלויזיה תקין, המאפשר קליטת שידורים, ולכן הוא חייב באגרה. אי-חיבורו של המקלט לאנטנה באופן וולנטרי, אינו פוטר את המבקש מתשלום האגרה.
בית המשפט קבע, לאחר סקירת הפסיקה העניפה למדיי בנושא, כי "אחד האמצעים העיקריים שנקבעו בחוק לשם הגשמת תכלית זו הוא הטלת חלק מעלות פעילותה של רשות השידור על קהל המשתמשים הפוטנציאליים בשירות שהיא מספקת. לשם כך, יצר החוק, בשילוב עם תקנות הפטור אשר הותקנו מכוחו, מנגנון הבורר מתוך קהל המשתמשים הפוטנציאליים בשירותיה של רשות השידור, את אלה אשר ישתתפו במימון פעילותה ואת מידת השתתפותם בכך".
השופטת אף עמדה על ההבחנה בין אגרה ומס: "אגרה נבדלת ממס טהור בכך שהיא משתלמת כתשלום חובה בזיקה עם שרות מסוים שהשלטון נותן לפרט. לעומתו מס טהור נגבה ללא זיקה לשירות מסוים. אגרה נבדלת ממחיר טהור בכך ששיעורה אינו מותנה בערך השירות שבגינו היא ניתנת".
השופטת אפעל-גבאי ציטטה פסיקה קודמת, לפיה "הקריטריון היחיד הקובע את בסיס החיוב באגרה הוא קריטריון ההחזקה במקלט. קריטריון זה מהווה את תנאי הסף לחיוב באגרת טלוויזיה. אין חבות באגרת טלוויזיה ללא החזקה במקלט. למרות מרכזיותו של תנאי זה להטלת החיוב באגרה אין החוק מגדיר מה טיבה של החזקה זו".
המונח "מקלט טלוויזיה" אינו מוגדר אמנם בחוק, אך הפסיקה פירשה אותו במבחן פונקציונלי, כ"כל מכשיר, או מערכת של מכשירים, אשר מבצע את הפונקציה האמורה של קליטת גלי רדיו והמרתם לכלל תמונה".
בית המשפט העליון קבע בעבר כי לכל אדם, גם אם אינו צופה בשידורי רשות השידור, יש אינטרס כאזרח בקיומה של רשות השידור כרשות שידור ממלכתית ועצמאית, שאינה תלויה ברשות המבצעת או בגופים כלכליים אינטרסנטיים, וזו תכליתו הראויה של החוק.
לפיכך, נקבע, כל עוד יש במקלט פוטנציאל הנאה משידורי טלוויזיה, דהיינו המקלט תקין, הרי שהוא חייב בתשלום אגרה.
ה"פ 595/02 נועם בן-דוד נ' רשות השידור
