באוגוסט 2008 שלח פרקליט המדינה, משה לדור, מכתב לעובדי הפרקליטות ובו התייחס לחקירת פרשת טלנסקי. בין היתר נאמר בו, כי הוא מביע צער על כך שראיות דלפו לתקשורת בדרך שאינה מוכרת לו. אהוד אולמרט התייחס (ה', 2.6.11) לכך בעדותו:

"הייתי מזועזע מהציניות. הכל מותר לחקור, אבל כאשר מעמידים את ראש הממשלה לקיר הקלון - פרקליט המדינה מצר וזהו. הרי יש פה עבירה על החוק. הרי היה צו איסור פרסום! אני זוכר את עצמי קורא את זה שוב ושוב ואומר לעצמי: זה לא יכול להיות". בכך התייחס אולמרט גם לאמירתו של לדור, לפיה החליט להופיע בעצמו בבקשה לעדות מוקדמת של משה טלנסקי, בשל חשיבות הפרשה.

"גם אני פרקליט, למרות שכבר 30 שנה אני לא פעיל במקצוע שלי. אני רוצה להבין מה זה באמצע חקירה 'בתיק זה' [ציטוט מתוך מכתבו של לדור - א.ל]. תיק יש כשיש משפט, או שאני טועה לגמרי. יש 'בחקירה זו', יש 'בחשדות אלו', יש 'בנסיבות אלו'. אבל 'בתיק'?! זה רק אצל מישהו שכבר החליט שזה תיק של בית משפט, שהוא יעמיד לדין, אחרי שתיים-שלוש חקירות שלי", הוסיף אולמרט.

לדבריו, גם המילים "מהלך ייחודי זה" שבמכתבו של לדור מעידות על החלטה מוקדמת להעמידו לדין, שכן כבר היו ראשי ממשלה שנחקרו, אך הוא הראשון שהועמד לדין. "הייתי מזועזע, וכשאני קורא את זה עכשיו - אני מזועזע לא פחות".

"זו הייתה שיחת העיר"

אולמרט נשאל על הרגשתו לנוכח השילוב בין חגיגות יום העצמאות ה-60 וביקוריהם של עשרות ראשי מדינות בישראל, לבין פרשת טלנסקי שהתפוצצה במקביל. הוא השיב: "הרגשתי בושה. הרגשתי כמו מישהו שרוצה שהאדמה תבלע אותו לכמה שבועות, עד שכל זה יסתיים. ידעתי שהמסע הזה והלהט הזה יישארו".

לגבי תגובותיהם של ראשי מדינות זרים אמר אולמרט, שמקצתם היו ב"הלם טוטלי". לדבריו, היו חקירות של ראשי מדינות, אבל "בשום מקום לא הייתה התנהלות כמו כאן, ואנשים לא הבינו אותם. היו אחדים שהתביישו לדבר אתי על זה, אבל זו הייתה שיחת העיר; לא דיברו על דבר אחר. היו כמה שדיברו אתי ולא אגיד אלו עצות נתנו לי".

לדברי אולמרט, לאחר שפורסמה הפרשה, תודרך בידי הפרקליטות מה אסור לו לומר "כדי שלא אעבור חס וחלילה את הקו הדק הזה [של איסור הפרסום שהיה בתוקף חלקי - א.ל] שכל האחרים שמרו עליו בקפדנות", אמר בציניות. "הפרסום שהותר גיבה את הפרסומים האסורים: שראש הממשלה הוא אדם שמקבל שוחד מאנשי עסקים ומחביא אותם אצל חברו שהיה פעם שותפו, ושכל מה שחשבתם על ראש הממשלה מאז ומעולם - מרשות העסקים, כרמיה וכל האחרים - הוא נכון".

אולמרט אמר, כי הפרוטוקולים של החקירה פורסמו במלואם - הן של חקירתו שלו והן מחקירות של אחרים. הוא שב ואמר, כי ההדלפות לא באו מצידו, ולכן אם היה רצון לחקור - היה בסיס טוב לחקירה כזאת, "אבל לא רצו לחקור". הוא דחה את הטענות כאילו התחמק מחקירה, בציינו שבתוך שבעה חודשים נחקר 14 פעמים.

כאשר הטלפון האדום צלצל

"פעם אחת תוך כדי חקירה צלצל הטלפון האדום על שולחני. מה אני אמור לעשות? להרים את השפופרת, להגיד שאני עסוק ושיחזרו בעוד שעתיים? ביקשתי שייצאו לרגע. הייתה חדירה בעזה והיו צריכים אישור ממני לפתוח באש, אז נתתי הנחיות. אחרי זה אני קורא בעיתון ששיחקתי עם החוקרים ועשיתי כל מיני תרגילים עם הטלפון האדום. לפני כן הייתי אומר: אם זה לא דחוף - תתאפקו. פעם אחת ב-14 חקירות. אז מי הדליף את זה?"

לדברי אולמרט, היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הבטיח לבאי-כוחו שההדלפות נחקרו. זהר אמר, כי התשובה הייתה שמאחר שהחומר נחשף בפני 90 איש, אין אפשרות לחקור אותן. אולמרט הגיב באומרו, שאת הדלפת חקירתו הראשונה לא הייתה בעיה לחקור, כי רק בודדים ידעו על קיומה ועל הנושאים שיעלו במהלכה.

אולמרט התייחס לחקירתו השנייה בפרשת טלנסקי, ב-23.5.2008, לאחר שכבר נקבעה עדות מוקדמת של טלנסקי. "חשתי שאני הולך למשחק מכור, ואני לא הולך למשחקים מכורים. חשתי שיש כבר החלטה", טען אולמרט בנוגע להתנהלותו של לדור. פרקליטיו אף הזהירו אותו, שעליו להביא בחשבון שכל דבר שיאמר בחקירתו, יוכל לשמש נגדו בעדותו של טלנסקי ארבעה ימים מאוחר יותר וכך יישללו ממנו הזכויות הניתנות לכל חשוד אחר. "זה מעבר מה שהיה ידוע לכולם - שהכל יתפרסם, כמו שהתפרסם כל מה שנאמר קודם לכן", העיר.

בחקירה זו נשאל אולמרט על סיוע שהעניק לטלנסקי בצ'ילה. "האם זה לא נכון שקראתי על זה באותו יום בעיתון טרם החקירה?", שאל אולמרט את סניגורו, אלי זהר. ואכן, באותו יום פורסמה ידיעה לפיה הפרקליטות חושדת שהוא פנה למדינה זרה לטובתו של טלנסקי. "מי יודע שהמשטרה חושדת בי בזה? לפני החקירה? החקירה צריכה להתחיל ב-10, אני רואה את זה בעיתון ב-8", הגיב אולמרט.

"מבחינתם התהליך הוא סופי"

לדברי אולמרט, מי שהזין את העיתונות "הוא מי שיש לו אג'נדה, שהיא שראש הממשלה יעמוד לדין, והוא יודע שבמקרה כזה לא אהיה ראש ממשלה. הוא מזין במיוחד את אותו כלי תקשורת [הארץ - א.ל], שזו גם האג'נדה שלו מכל מיני טעמים. אני יודע שאני בא לדבר בחקירה עם אנשים שבאו לסמן V על השאלות, ולא משנה מה שאומר - מבחינתם התהליך הוא סופי ובלתי ניתן לשינוי".

אולמרט הוסיף ודיבר על הודעת המשטרה ומשרד המשפטים, זמן קצר לאחר סיום חקירתו בפרשת ראשונטורס. הוא סיפר, כי מכשיר הפקס שבביתו פלט את ההודעה חצי שעה לאחר סיום החקירה, דבר המלמד שהיא הוכנה מראש. עוד ציין, כי זמן קצר לאחר מכן פורסמו הפרטים על המוסדות מהם קיבל כביכול תשלומים כפולים, "כדי לסייע להם לדעת שאולמרט עשק אותם".

עוד טען אולמרט, כי פרסום חקירותיו של מסר במשטרה יום-יומיים לפני החקירה הנגדית של טלנסקי (יולי 2008) נועד להסיט את תשומת הלב מחקירת טלנסקי. לדבריו, במקביל לאותה חקירה גם הודלפו פרטי חקירותיו-שלו במשטרה.

בספטמבר 2008 המליצה המשטרה להעמיד לדין את אולמרט בפרשת טלנסקי באשמת שוחד וקבלת דבר במירמה. לדבריו, יכול היה "לסחוב את הזמן" עד להחלטת הפרקליטות האם להעמידו לדין, וכך להמשיך להנהיג את המדינה כאשר יש אפשרות למו"מ עם סוריה ולפריצת דרך עם הפלשתינים, במקביל להחמרת המצב בדרום הארץ.

"אתה לא יכול לקבל החלטות כאלו גורליות, אם רובצת עליך עננה שאתה מקבל אותן חס וחלילה משיקול אישי. ברגע שהרגשתי שיש שבר כזה, החלטתי שאני לא יכול להיות ראש ממשלה. וזה בשבר לב גדול, כי אני יודע מה הפסדנו, על איזה סף עמדנו שיכול היה לשנות את חייו של עם ישראל. אתה לא יכול לקבל החלטות כאלו כאשר ענן שחור כזה מעיב על חייך", אמר אולמרט. הוא התעלם מלחצו של השר אהוד ברק שהביא להתפטרותו.

"כשהיה צריך להחליט להעמיד אותי לדין, זה קרה במהירות שיא. החליטו על זה עוד לפני שסיימו את החקירה. כשהיה צריך לסגור תיקים - זה לקח שנתיים", אמר. בכך הגיב על המשך חקירותיו בפרשות ראשונטורס ומרכז ההשקעות, לאחר ההמלצה להעמידו לדין בפרשת טלנסקי. עם זאת, ובניגוד לעמדת פרקליטיו, החליט אולמרט לדבריו להמשיך ולענות על שאלות בפרשת ראשונטורס. לדבריו, כל ההחלטות על סגירת תיקים נגדו התקבלו - דרך מקרה (בציניות) - רק לאחר התפטרותו.

כאשר ביקש ממנו הסניגור אלי זהר לסכם את היומיים הראשונים של עדותו, אמר אולמרט: "חשתי שאני נמצא בקרב על חיי, מול אנשים שבאו עם החלטה מראש להאשים אותי בכל עבירה שתעלה על הדעת".