פלדמן: קצב לא אמר אמת

"אי-אפשר לצפות ממתלוננת לקחת יומן ולרשום כל פרט באירוע", אומר שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, בהמשך הדיון בערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב. הסניגור אביגדור פלדמן השיב, כי יש לקבוע האם התקיימו כל מרכיבי עבירת האונס, וכי לקביעותיו של ביהמ"ש המחוזי בנושא השימוש בכוח מצידו של קצב לא הייתה תשתית עובדתית. הוא שב ואמר, כי מסכת הראיות מציגה אפשרות של יחסים בהסכמה.

"כדי שעדה תהיה אמינה בנושא אונס היא צריכה להיות אמינה לכל אורך הדרך. על מצחה צריך להיות חותמת אמת. על מצחה של א' טבועה חותמת שקר", טען פלדמן. לדבריו, א' מסרה שורה של גרסאות בנוגע למכתב ה"שנה טובה" ששלחה לקצב.

ג'ובראן: "כאשר אדם בתפקיד כה בכיר מקבל מכתב עם כאלו ביטויי אהבה, למה הוא לא עושה בירור? הרי היא יכולה לסבך אותו". פלדמן: "הוא לא אומר אמת. זו אחת הראיות ליחסים בהסכמה. לכן הוא לא מופתע מהמכתב, לכן הוא לא עשה בירור". ג'ובראן: "אז למה הוא שמר את המכתב? אני מבין ששומרים מכתב מהנשיא, מראש הממשלה".

פלדמן: "בית המשפט יצר תזה שלא מקובלת עלי, שזה נועד לשמש ראיה אם היא תטען שהוא אנס אותה. מסתבר שהוא רגיל לשמור פתקים מישיבת הממשלה, כל מיני מכתבים מארחי פרחי, מכתבי איום שנשלחו לו, הפקידה במשרד התיירות העידה על כך. עכשיו עוד תשובה לאדוני: זה מכתב אהבה, מכתב אהבה שומרים. הייתה ביניהם מערכת יחסים, הוא שמר את המכתב ואחר כך שכח אותו לגמרי".


"בית המשפט כנראה היה שם, בניגוד לא'"

לדברי פלדמן, המכתב מוכיח שוב את האפשרות של קיום יחסים בהסכמה, שכן "לא צריך להיות מומחה בספרות כדי להבחין שזה מכתב אהבה". אב בית הדין, השופטת מרים נאור, דרשה מפלדמן למקד את טיעוניו בצורה המתאימה לערכאת הערעור. כאשר פלדמן אמר שלוש פעמים בטעות את שמה הפרטי של א', הזהירה נאור שאם הדבר יימשך - יישמע הערעור בדלתיים סגורות.

פלדמן טען שיש לזכות את קצב מאשמת האונס בבית הטקסטיל, שכן בית המשפט המחוזי קבע שאין ודאות שהוא התרחש במועד עליו העידה א' וייתכן שהתרחש במועד אחר. לטענתו, כאשר א' לא ידעה למסור פרטים על אותו יום, פטר זאת ביהמ"ש כבעיות זיכרון - ואילו נהגו של קצב הוכרז כשקרן בשל אותה בעיה של מחסור בפרטים. לדבריו, יש להתייחס בצורה שווה לבעיות הזיכרון בשל חלוף הזמן.

פלדמן המשיך וטען, כי קיימות סתירות ותמיהות בגירסתה של א' לגבי האונס בבית הטכסטיל, וכי לנוכח כך היה צורך בחיזוק לגירסתה כדי לקבל אותה מעבר לספק סביר. בין היתר אמר, כי מחד טענה שהיא הגיעה לביתה, התקלחה והלכה לישון - אך בפועל התקיימה לאחר השעה 10 בערב שיחת טלפון של קרוב לארבע דקות בינה לבין קצב. הוא גם התלונן על כך שבית המשפט לא איפשר לו לשאול את א' כיצד הגיעה מהכסא לרצפה, ולאחר מכן קבע בפסק הדין שקצב הפיל אותה. "בית המשפט כנראה היה שם, בניגוד לא' שלא הייתה שם", אמר פלדמן וננזף בידי נאור.

ג'ובראן הצביע על כך שהתקיימו כ-20 שיחות טלפון בין א' לקצב בחודשים מאי-דצמבר 1998, אשר החלו כולן בין השעות 10 ו-11 בערב, כולל אחת בת 50 דקות. "מה יש לדבר 50 דקות?", תהה. "שאלה טובה", הסכים פלדמן. "קול קטן אומר לנו שכשהוא נמצא ברוסיה אין אף אחד לידו. אפשר ללמוד מזה על מערכת יחסים של אנס ונאנסת או מערכת יחסים אחרת?"


"בית המשפט יצר דמוניזציה של קצב"


ג'ובראן: "שאלת השאלות היא מדוע המערער לא מסר את הגירסה הזאת". פלדמן: "אפשר להעלות יותר מהשערה אחת". ג'ובראן: "אנחנו רוצים את האמת ולא השערה". פלדמן: "גם אם הנאשם אינו אומר אמת, למשל אם הוא נאשם ברצח וטוען לאליבי, ומן הראיות עולה הגנה עצמית - בית המשפט לא ירשיע אותו ברצח. כאן אין ראיות, יש עדות אחת ויחידה". נאור: "איך אפשר להגיד שאין ראיות? אדוני יכול להגיד שלא היה ראוי לקבל את העדות; אדוני לא יכול להגיד שאין ראיות". השופטת עדנה ארבל: "בית המשפט קבע שיש ראיות". פלדמן: "מה למשל?" ארבל: "אדוני לא יודע מה בית המשפט קבע? בית המשפט מצא חיזוקים ועם זה אדוני צריך להתמודד, נקודה אחרי נקודה, ולשכנע אותנו שזה לא חיזוק".

פלדמן התייחס לשורת השיחות של א' ללשכת הנשיא, כאשר בית המשפט המחוזי קבע, כי היא הייתה זקוקה לפרנסה ולכן הייתה מוכנה לעבוד אצל קצב. ואולם, טען, את התשובה הזאת נתן רק בית המשפט ולא א' עצמה. "השיכחה/השקרים יש להם אחיזה בכל מה שנוגד את גירסת האונס", המשיך פלדמן. לדבריו, א' שיקרה וסתרה את עצמה גם בתצהיר שהגישה לבג"ץ בעתירה נגד הסדר הטיעון עם קצב.

קצב עצמו התערב בדיון כאשר פלדמן התייחס לקביעת בית המשפט, כאילו השתמש בתאריך האזכרה של אביו כדי ליצור לעצמו אליבי, ואמר שברצונו להדגיש בעיקר נקודה זאת. נאור ניסתה להסותו, אך אפשרה לו להשלים את דבריו שנמשכו רק מספר שניות. פלדמן מצידו האשים את בית המשפט המחוזי ביצירת דמוניזציה של קצב, כאשר קבע שהוא ביטל את הסדר הטיעון מתוך הנחה שלא יוגש נגדו כתב אישום. לדבריו, ביהמ"ש עשה זאת "במקום לראות בזה אות לחפות, של אדם שמוכן לוותר על הסדר טיעון מאוד מקל ולא לקבל את עצת פרקליטיו".

פלדמן סיכם באומרו: "הנאשם היה בחזקת אשם ולא חף מפשע. כל ראיה שיכלה לפעול לטובתו - פעלה נגדו". לטענתו, עדויות השיטה לא הוסיפו דבר אלא רק סייעו להכפיש עוד יותר את קצב. פלדמן הוסיף, כי הקו בין יחסים בלא התנגדות תוך ניצול מרות לבין אונס הוא דק מאוד, אך קו זה לא נחצה ונותר ספק סביר.