שהייה בישראל במשך שנים בניגוד לחוק מהווה חוסר נקיון כפיים, שדי בו כדי לדחות עתירה למתן אישור להישאר בארץ. כך קובעת (יום ב', 2.1.12) נשיאת בית המשפט העליון,
דורית ביניש.
בג"ץ דחה עתירה של הורים ובתם נגד משרד הפנים, אשר ביטל את זכותם לגור בארץ מכוח חוק השבות. ההחלטה התקבלה לאחר שהתברר, כי תעודת הלידה בה נאמר שאימה של האישה הייתה יהודייה היא מזויפת. תעודה זו היא הסיבה בעטייה ניתן גם לבתה, חתנה ונכדתה להתגורר בארץ. בג"ץ הורה לשלושה לעזוב את הארץ בתוך 45 יום.
מעמדם של השלושה (ושל האם שנפטרה מאז) בוטל עוד בשנת 1999, אך למרות זאת הם נותרו בארץ. הם ביקשו מן האו"ם לקבל מעמד פליט, אך בקשתם נדחתה משום שלא נשקפה להם סכנה במולדתם - טג'יקיסטאן. במאי 2006 נעצרו ההורים בשל שהייתם הבלתי חוקית בארץ אך נשארו בישראל למרות ששחרורם הותנה בכך שיעזבו אותה. לאחר זמן קצר הם עתרו לבג"ץ וקיבלו צו ביניים המונע את הרחקתם מהארץ עד להכרעה בעתירה - שניתנה רק כעת, חמש שנים לאחר הגשתה, בין היתר בשל בדיקות נוספות שערך משרד הפנים ואשר לא שינו את מסקנתו.
ביניש קובעת: "מלכתחילה, התנהלו העותרים בעצלתיים בכל הנוגע לפנייה לערכאות ולבירור מעמדם, מרגע שהובהר להם - חזור והבהר - כי נשללה זכאותם לאזרחות על-פי חוק השבות, וכי עליהם לעזוב את ישראל באופן מיידי. התנהלותם זו מצדיקה דחייתה של העתירה בשל השיהוי הרב שבו הוגשה, אך בעיקר בשל חוסר נקיון כפיים של העותרים שמשך שנים ארוכות עשו דין לעצמם ובפרט נוכח התחייבות באת-כוחם כי יעזבו את הארץ מיד עם שחרורם ממשמורת, ביוני 2006.
"אמנם, שהייתם הארוכה של העותרים בישראל, וביחס לעותרת 1 - שהייתה בישראל כמעט מחצית חייה וכל חייה הבוגרים - תקשה על שיבתם לארצם והעותרים הדגישו עניין זה כעילה המצדיקה יחס מיוחד לפנים משורת הדין. עם זאת, החשש שהתעורר אצל המשיב התעורר בזמן סמוך להענקת האזרחות, וההודעה על שלילת האזרחות הועברה לעותרים כבר בשנת 1999. משסירבו להיענות לדרישות המשיב לצאת את הארץ ובחרו להישאר בה על-אף מודעותם לאי החוקיות שבשהייתם, אין לעותרים להלין אלא על עצמם".
